אבות רבים לילדים רכים בשנים (מתחת לגיל 6) רוצים לקחת חלק משמעותי בטיפול ובהשפעה על חיי ילדיהם. אבות אלו סבורים, ובצדק, כי יש להם מה לתרום לילדיהם וכי תרומה זו חיונית לעתידם. לאבות שסבורים כך יש סיכוי גבוה לממש את רצונם ולזכות בזמן איכות ממושך עם ילדיהם, עד כדי אחריות הורית משותפת. לעומתם, ישנם אבות לילדים בגיל הרך שחשים כי “מגיע להם” לקבל את הילדים לרשותם לפרקי זמן ממושכים בלי שום קשר לכישוריהם לטפל בהם, ובעיקר לפתח אותם. אבות אלו מאמינים כי הבעיה היא מגדרית ו/או משפטית גרידא, והם יוצאים למאבקים ציבוריים ומשפטיים, להתארגנויות פוליטיות ולמחאות, בניסיון לקדם “זכות” זו. ברור כי מאבקים אלו, הנמשכים מזה שנים רבות, לא מניבים את התוצאה וספק אם זה יקרה אי פעם. העיקרון המנחה את הגורמים המחליטים על חלוקת האחריות ההורית – בתי המשפט, העובדים הסוציאליים והמכונים שבודקים את המסוגלות ההורית, אינו טובת האב, אלא אך ורק טובת הילד. כל זמן שהעיקרון המנחה יישאר טובת הילד, אין סיכוי שהמאבק על “זכות האב” יצלח, גם אם ישונו החוקים, ותבוטל חזקת הגיל הרך.
במציאות קורה בדיוק ההפך ממה שמצפים אבות הנאבקים על “זכותם”. אב שנאבק על “זכותו” לבלות זמן רב עם ילדיו, ולא נערך להוכיח את פוטנציאל תרומתו להם, נתפס כמי שטובת הילדים אינה בראש מעייניו, וסיכויו לזכות באחריות הורית משותפת יורדים.
אם ברצונך לזכות בהסדרי שהות נרחבים עם ילדיך, או אפילו באחריות הורית משותפת, כיוון הפעולה הנכון הוא שיפור כישוריך בכל אחד מהפרמטרים הנבדקים במסגרת בחינת המסוגלות ההורית, כדי שגם במציאות, וגם בבחינת תרומתך לילדים, אל מול תרומתה הפוטנציאלית של בת זוגך, יסתבר כי תרומתך ממש חיונית לביטחון הילדים ולהכנתם הראויה לקראת עולם המחר. למרבה המזל המסוגלות ההורית אינה כישרון מולד. היא נלמדת, ובמרבית המקרים ניתן תוך זמן קצר לסגור פערים ולהגיע למסוגלות הורית ברמה, שתביא להגשמת מטרותיך. כיוון זה קל בהרבה מהכיוון המשפטי גרידא ובכל מקרה תוצאותיו טובות פי כמה.
שאלת האחריות ההורית המשותפת התחדדה בשנים האחרונות, לאור פסיקות שהפחיתו או ביטלו את המזונות באחריות הורית משותפת. כל אב שמנסה, באמת ובתמים, לקחת חלק שווה לחלקה של האם בגידול הילדים, נתפס בגדר “חשוד” כמי שעושה זאת רק כדי להימנע מתשלום המזונות…הניסיון המצטבר של כותב מאמר זה מצביע על כך שאלו מיעוטם של המקרים. יחד עם זאת הוטלה, לכאורה, על כתפי האבות החובה לשכנע כי כוונתם למעורבות שווה בחיי ילדיהם היא לשמה, ולא מטעמי חיסכון במזונות. הדבר קל יותר לגבי מי שמשתכר שכר גבוה, שכן טעמי חיסכון דווקא יביאו לשלם לאם סוג של דמי טיפול ולוותר על האחריות ההורית המשותפת.
הבנה עמוקה של המצב החוקי העדכני מחייבת נבירה קלה בהיסטוריה של החוק והמוסכמות החברתיות. סעיף 24 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, אשר נחקק בשנת 1962, מחייב בני זוג, הנמצאים בהליכי גירושין, לקבוע מי יהיה ההורה שלו תינתן האחריות ההורית על הקטינים. החוק קובע כי במידה ובני הזוג לא יגיעו לידי הסכמה בעניין זה, בית המשפט לענייני משפחה, או בית הדין הרבני, יקבעו זאת לפי ההנחיה הבאה: “כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת”. לימים סעיף זה בחוק קיבל את שמו הנוכחי – “חזקת הגיל הרך”.
משמעותה של חזקת הגיל הרך היא שהקביעה, מי ההורה שלו תינתן האחריות ההורית, נעשית על בסיס מגדרי בלבד. משנקבעה האחריות ההורית בידי האם על קטין מתחת לגיל 6, הרי שגם אחיו ואחיותיו, גם אם הם מעל גיל 6, יהיו במשמורת האם, לאור החזקה שלא מפרידים בין אחים. בפועל, גם לאחר שהקטין עבר את גיל 6, לא תמיד יש דיון מחודש בנושא חלוקת האחריות ההורית, וגם אם העניין נידון לרוב היא נותרת בידי האם, על מנת לשמור על יציבות בחייו.
חזקת הגיל הרך מבוססת על תפיסת עולם מיושנת לפיה האם אינה עובדת ומטפלת בבית ובילדים, ואילו האב הוא המפרנס היחידי במשפחה. חזקת הגיל הרך מייצגת מציאות חברתית, שונה מהיום, והשקפות חברתיות שאינן תואמות את השינויים החברתיים שקרו משנת 1962.
מאז חוקק החוק ונוצרה חזקת הגיל הרך התחוללו שינויים חברתיים רבים. העיקרי מבניהם היא הצטרפותן של נשים אל שוק העבודה, בין אם הן נאלצו לעבוד בשל יוקר המחייה ובין אם הן שאפו לבנות קריירה מצליחה ומעצימה משל עצמן. מנגד, גברים החלו להכיר בחשיבות דמות אב להתפתחות ילדיהם, לא רק לצורך דאגה פיזית וחומרית, אלא לצורך בניית הביטחון העצמי של הילד, תחושת היציבות שלו, פיתוח כישוריו הקוגניטיביים והחברתיים ועוד. יתר על כן התעצם אצל גברים רבים הרצון להיות שותף פעיל בחייו של הילד החל מרגע היוולדו. חזקת הגיל הרך אינה עולה בקנה אחד עם שינויים חברתיים אלו, אלא להיפך. היא מהווה מחסום ומקבעת את חוסר השוויון המגדרי ואת תפקיד האם כמטפלת העיקרית של הילד.
במרץ 2018 עלתה הצעת חוק בקריאה ראשונה לשינוי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ולשינוי חזקת הגיל הרך. הדיון התמקד בשאלה האם יש לבטל את חזקת הגיל הרך, כפי שהמליצה ועדה שדנה בנושא במשך כמה שנים (ועדת שניט) או להקטין את הגיל לגביו תחול החזקה. בסופו של יום, החוק לא קודם בשל התנגדות חברי הכנסת הדתיים (נוגד דין תורה) ומטעמים כלכליים.
כתוצאה מהדיונים בכנסת ומהשינויים החברתיים נוצר מצב משונה. בתי הדין הרבניים מכריעים בסוגיה מי יהיה ההורה שבידו תינתן האחריות ההורית הן על פי החוק והן על פי דין תורה, התואם את חזקת הגיל הרך. הסיכוי כי בבית הדין הרבני תקבע אחריות הורית משותפת, על קטינים מתחת לגיל 6, הוא קלוש.
השינויים החברתיים חלחלו לפסיקות בתי משפט לענייני משפחה. חשיבותה של חזקת הגיל הרך בבתי המשפט היא משנית והם נוטים להכריע בסוגיית משמורת קטינים, מתחת לגיל 6, בהתאם למציאות היום, בה שני ההורים עובדים, ובהתאם להשקפות והשינויים החברתיים שחלו. הבסיס להכרעת בית המשפט במשמורת היא לא מגדרית כבעבר, אלא תוך שימת דגש על טובת הילד, בחינת תרומתו הפוטנציאלית של כל אחד מההורים לילד, רצונם האמיתי של ההורים, מסוגלותם ההורית, נכונותם לשפר אותה באמצעות הדרכה והיכולת של כל אחד מההורים לפתח, להעצים ולקדם את הילד. לאור השינויים הדרמטיים שחלו וחלים במאה ה-21 שינויי המקצועות והתקדמות הטכנולוגיה, עניין יכולת ההעצמה בתחומים שונים הפך להיות אבן בוחן משמעותית לעניין המשמורת.
אם לא די בשינויים החברתיים ובעליית קרנן של הנשים בשוק העבודה, הרי לאחרונה הצטרף לשיקולי הגברים גם השיקול הכלכלי. פסיקה עדכנית של בית המשפט העליון, הנקלטת בהדרגה בבתי המשפט לענייני משפחה, קובעת כי בחלוקת אחריות הורית משותפת של ילדים מעל גיל 6, ישולמו המזונות על ידי האב והאם כאחד, ביחס לגובה הכנסותיהם. במקרים לא מעטים משמעות פסיקה זו היא ביטול מלא של תשלומי מזונות הילדים מהאב לאם. יש לעניין זה השלכה גם על הפחתת מזונות ילדים בגילאים נמוכים יותר, הנמצאים באחריות הורית משותפת. בכל מקרה הדבר משמעותי כאשר הילדים הרכים יגיעו לגיל 6…
אם אין הסכמה על טיב משמורת הילדים אזי מילת המפתח היא “מסוגלות הורית”. המסוגלות ההורית היא הפרמטר החשוב ביותר לפיו מתקבלת ההחלטה על חלוקת האחריות ההורית וזמני השהות. לא מדובר בשאלה מי יודע לבשל או לחתל טוב יותר. כללית, המסוגלות ההורית היא אוסף התכונות, הכישורים והמיומנויות המאפשרים להביא את ילדיך לבגרות, תוך פיתוח מרבי של כישרונותיהם וכישוריהם. יכולות אלו נבדקות על ידי מומחים שממנה בית הדין או בית המשפט לענייני משפחה. ככלל, בשלב הראשון מתמנה פקידת סעד לבדוק את הנושא, אולם במקרים של מחלוקת משמעותית או מורכבות יוצאת דופן, הדברים מגיעים לצוות של פסיכולוגים ו/או פסיכיאטרים, שמבצעים בדיקות מובנות של מסוגלות הורית. למידע נוסף ראה המאמר מסוגלות הורית באתר זה.
אם חשובה לך מעורבות מרבית בחיי ילדיך, חרף גילם הצעיר, עומדת בפניך החלטה חשובה בעלת השפעה ארוכת טווח – האם להילחם על אחריות הורית משותפת על ילדיך מוקדם ככל האפשר, או להמתין עד גיל 6. ברור שאם תמתין המאבק להשגת אחריות הורית משותפת יהיה קשה יותר, שכן הילדים יתרגלו למגורים ולמסגרות שבחרה עבורם האם. להשיג אחריות הורית משותפת בגיל הרך זה הליך מורכב, אך בהחלט אפשרי בבחינת “אם תרצו אין זו אגדה”. כדאי לך להתייעץ, מוקדם ככל האפשר, עם עורך דין גירושין מומחה, המתמחה בנושאי חלוקת אחריות הורית ומסוגלות הורית, כדי לבחון את סיכויי ההצלחה לקבלת אחריות הורית משותפת ואת כדאיות המסע למטרה זו.