גיל וגילה היו זוג די מוזר, אך קל מאוד לאהוב אותם. שניהם היו חמים, חכמים, יפים ומשכילים – ממש חלומה של כל אם עבריה. האהבה ביניהם נראתה מדהימה, ומבטיחה שנים ארוכות של זוגיות נפלאה. הייתה להם חולשה אחת – משיכה עזה ובלתי מוסברת לריב ומדון ביניהם. הדרך לאבדן שליטה מוחלט, במהלך המריבות שלהם, הייתה כה קצרה כך שנראה שההידרדרות של כל מחלוקת קטנה לריב נורא הייתה ממש בלתי נמנעת. כלפי חוץ הם היו מקסימים ושוחרי שלום. מעולם לא רבו או נכנסו לעימותים מיותרים עם איש. יחד עם זאת, כאשר היו ביחד, לבדם, הם מעולם לא ויתרו על נושא חדש לריב, ויהיה הפעוט והבלתי חשוב ביותר. אין לך נושא שגילה וגיל לא הספיקו לריב עליו. גם אם לא נמצא נושא חדש לריב עליו הם חזרו למריבה ישנה ודשו בה מחדש. המריבה החביבה עליהם ביותר הייתה "מי צדק במריבת עבר כלשהי". ריב לא פחות חשוב היה "על מה יהיה הריב הבא". היה נראה שלריב זה סוג של בילוי או התמכרות עבורם. למרות הנטייה לריב לא נטרו בני הזוג טינה ושכחו את נושא הריב זמן קצר לאחר סיומו. היה להם גם טקס פיוס מיוחד, אותו לא נוכל לתאר בשל צנעת הפרט. בין ריב לריב הם היו זוג אוהבים בכל מובן המילה ונראו לאנשים אחרים כזוג אידיאלי.

גיל וגילה הכירו ביום השחרור שלהם מ-8200. גיל מאוד התרשם מכך שגילה קפצה שתי כיתות, וכבר בגיל 18, עת גויסה לצבא, היה לה תואר אקדמאי במתמטיקה ובמדעים. גילה נמשכה דווקא ליפי תוארו של גיל, שהתנשא לגובה של 190 ס"מ. העובדה שהיה קצין מצטיין, בעל תואר אקדמי, מפקד צוות בחוד החנית של הסייבר ומצטיין נשיא, נראתה לה משנית למדי. השיחה ביניהם קלחה, במיוחד בנושא מה הם הולכים לעשות לאחר השחרור. לגיל הייתה הצעה למשרה בחברת טכנולוגיה בינלאומית ידועה – הצעה ששכרה בצידה, כאשר גילה נטתה יותר להצטרף לסטארט-אפ של כמה חברים שהשתחררו מ-8200 לפני כשנה. כך או כך, היה ברור שאיש מהם לא הולך לסבול ממצוקה כלכלית או משעמום בעתיד הנראה לעין.

המשפחות משני הצדדים תמכו בזוגיות שהתפתחה. אימא של גילה הייתה מספרת לכל מי שהיה מוכן לשמוע כי שנים רבות היא הייתה מתפללת שבעלה של ביתה היחידה לפחות לא יהיה מסומם, והנה היא קיבלה לא רק לא מסומם, אלא עולם ומלואו ויותר. אימא של גיל הייתה מספרת לכל מי שהיה מוכן לשמוע שהיא מעולם לא האמינה שיכולה להיות בחורה שמשלבת את כל הטוב שבעולם. מין סוג של "יפה ואופה" לדעתה. נראה שהיא לא יכלה להבין את כל מעלותיה וסגולותיה הטרומיות של גילה, אבל לשיטתה היא חשבה שבנה מצא את האישה האידיאלית.

הצעת הנישואין שקיבלה גילה מגיל, בדיוק שנה לאחר ההכרות ביניהם, לא הפתיעה אותה. היא ציפתה לה כבר זמן רב. היא אמנם סברה שהדרך בה ניתנה לה ההצעה אינה אידיאלית וחשבה בינה לבינה למה לא לריב על זה, אבל היא עצרה את עצמה, שמא גיל יתחרט. ברור שהיא השיבה בחיוב. מעניין שנושא הריבים התדירים כלל לא הטריד אותם בשלב זה, יתכן בגלל שהיה בריבים סוג של טעם חמוץ מתוק, שהיה הרוטב האהוב על שניהם. המשפחות היו יותר ממאושרות והחלו להתכונן במרץ לחתונה.

בין לבין המריאו הקריירות שלהם ומשכך הם החלו עובדים, כפי שהם עצמם הגדירו זאת, "מצאת החמה עד צאת הנשמה". הם היו חוזרים הביתה כה עייפים עד שאפילו לא היה להם כוח לריב. יתר על כן, גיל התעניין מאוד בסטארט-אפ של גילה ואף נתן לה כמה עצות מועילות ביותר. גילה התענינה מאוד בעבודתו של גיל, שהייתה ממש בחזית טכנולוגיית המחשוב. ההסברים שגיל סיפק לגילה בנושא המחשוב הקוואנטי עזרו לה לבסס את מעמדה בסטארט-אפ, ולעצב אותו בכיוון יותר עתידי. המריבות ביניהם הצטמצמו מאוד, ופסקו לחלוטין בימי החול, בהם היו להם עניינים אחרים.

הולדת הילדים וההבנה שאסור לריב בנוכחות הילדים הביאה לשביתת נשק כמעט מוחלטת. כמות הריבים הפכה להיות דומה לכמות הריבים הממוצעת בין זוגות נשואים, ואף פחות מזה.

שנים התגלגלו היחסים בין גיל לגילה על מי מנוחות. היה נראה שמדובר בנישואים אידיאליים. הילדים היו חשובים ביותר לשניהם. משחר ילדותם הם עברו את כל מבחני היכולת האפשריים, החל ממבחני I.Q. וכלה במבחן E.Q. והשתתפו בכול לימוד אפשרי, לרבות הקורס החדשני "פיתוח יכולות הייטק מתקדמות לפעוטות". הילדים אכן הביאו לבני הזוג אושר גדול. הם הצטיינו בכל דרך. הבן הבכור כבר התקבל לכיתת מחוננים ואפילו דובר על הקפצת כיתה. הילדים הקטנים לא פיגרו אחריו.

יום אחד התרגש אסון על גיל וגילה. גיל קיבל הצעה מדהימה לרילוקיישן – הוצע לו לנהל את הפעילות של חברת ההייטק הבינלאומית מבריסל. מבחינת הקריירה שלו זו הייתה קפיצת דרך מדהימה. מסגן מנהל הפעילות בישראל למנהל הפעילות באירופה זו קפיצה של כמה דרגות בבת אחת. לא למותר לציין כי מדובר בשכר, שנחשב אסטרונומי במושגים ישראליים. גיל בישר זאת לגילה בהתלהבות יתרה ואף תאר לה בצבעים ורודים את המשמעויות מבחינת המשפחה. גילה כלל לא התלהבה מההצעה המדהימה. ההפך הוא הנכון. היא הבינה כי המשמעות המידית היא לעזוב בקרוב את ישראל, את החברים ובעיקר את חברת הסטארט-אפ המצליחה, בה היא בעלת מניות, מכהנת כמשנה למנכ"ל ומיועדת להחליפו בקרוב.

הפעם באמת היה להם על מה לריב, והם לא החמיצו אפילו נימה קלה, אפשרית או בלתי אפשרית, של מחלוקת בנושא. האשמות באגואיזם, רשעות, טיפשות עד כדי טמטום מוחלט היו הקלות שבמהלומות שהוחלפו ביניהם, בריבים שניצתו חדשות לבקרים. הריבים החלו בבוקר, שככו בצהרים והתחדשו בערב. כך, 24 שעות ביממה הם היו עסוקים במציאת נושאים לריב עליהם ובריבים עצמם. הילדים הפסיקו להיות חסם לריב. אפילו המשטרה שהגיעה ביוזמת השכנים שחששו מאסון עת הטונים עלו, לא ממש הצליחה לשכנע אותם להירגע. פתאום הסתבר שהיו לכל אחד מהם משקעים רבים משנות הנישואין, משקעים שלא הפכו לריב גלוי בזמן אמת, אבל לא נשכחו כליל. שניהם נתנו דרור לוויכוח מחודש על כל מחלוקת, או אפילו החלפת דעות, החל מדיון רגוע ביניהם, שהיה לפני 5 שנים על צבע ריהוט הסלון וכלה בוויכוח על זהות החוג לילד השני, בהיותו בן 3. בקיצור גיל וגילה חידשו ימיהם כקדם במובן הגרוע ביותר של המושג.

פתאום נכנסה ללקסיקון הוויכוח המילה "גירושין". לאורך כל שנות הנישואין לא נאמרה בבית המילה גירושין ועכשיו נדמה שהיא המילה המושמעת ביותר בבית. היא נאמרת בסמוך לתחילת כל וויכוח וממשיכה להישמע בתדירות גבוהה בהמשכו. אם היה צריך לתאר את המצב בבית במילה אחת אזי המילה מלחמה הייתה מקבלת את הבכורה. במקביל לריבים, שניהם פנו, כל אחד בנפרד, לעורכי דין גירושין ידועים כדי להתייעץ כיצד להתגרש.

היה ברור להם שגירושין במצב הנוכחי הם מורכבים. לגילה היו מניות ששוות הון בסטארט- אפ, שהפך בינתיים לחברה רצינית, לגיל היו זכויות רבות ואופציות בחברה בה עבד. היו עוד כהנה וכהנה בעיות בנושא חלוקת הרכוש, אבל סלע המחלוקת העיקרי היו הילדים. גיל סבר שעדיף שהילדים יגדלו בבריסל. כך הם ייהנו מחינוך בינלאומי, ילמדו שפות, יהיו במרכז העשייה של השוק האירופי המשותף – בקיצור ילדים בינלאומיים המוכנים טוב יותר להצלחה הבינלאומית שהוריהם תכננו עבורם. גילה התנגדה לכך בכל תוקף. היא סברה שהילדים חייבים לגדול בישראל כיוון שזו מולדתם, כיוון שזו אומת הסטארטאפים, כיוון ששפת האם שלהם היא עברית כיוון שהיא בעלת מסוגלות הורית טובה בהרבה משל גיל ועוד. תוך כדי הדיון במחלוקת זו, הסתבר לבני הזוג שיש ביניהם גם מחלוקת פוליטית נוקבת, וכל אחד רוצה למשוך את הילדים לכיוונו. בקיצור צפויים לשניים גירושין מורכבים, ממושכים וכואבים ובעיקר מחלוקות עזות כמעט בכל נושא אפשרי.

עורך הדין שאליו פנה גיל היה הגון יותר מבין שני עורכי הדין. הוא שאל את גיל האם הם ניסו לפנות לטיפול זוגי לפני ש"מפרקים את החבילה". הרעיון החל למצוא חן בעיני גיל והוא החליט, כדרכו, ללמוד אותו בטרם יציע אותו לגילה. תנסה לחפש בגוגל גם "ייעוץ זוגי" הציע לו עורך הדין לגירושין, בהגינותו. לאחר שאסף די חומר בנושא, הוא שלח לגילה הצעה לשקול את העניין בלוויית חלק מהחומר שאסף, כדי שלשניהם יהיה רקע לשיחה בנושא. למרבה הפתעתו של גיל, גישתה של גילה הייתה חיובית. נראה היה שהיא הבינה שמחיר הגירושין יהיה כל כך גבוה, כך שאם יש דרך למנוע אותם שווה לנסותה. תוך זמן קצר הם הסכימו על דבורה, שהייתה מטפלת זוגית צעירה, אך בעלת מוניטין רב.

דבורה קיימה עם בני הזוג 4 פגישות. הראשונה משותפת, השנייה והשלישית עם כל אחד בנפרד והרביעית משותפת. המסקנות שלה היו עגומות למדי גם עבורה וגם עבור בני הזוג. היא הבינה שאין טעם בפגישות נוספות, שכן לדעתה אין שום סיכוי לשלום בית אמיתי בין גיל לגילה. לכל היותר ניתן להשיג שביתת נשק, המונעת מאינטרסים קצרי טווח. היא לא היססה לומר להם את הדברים כהווייתם: "אתם לא הולכים להזדקן ביחד, ולכן כדאי שתיפרדו בהקדם, ויפה שעה אחת קודם". דבורה זיהתה שלמרות התכונות הנפלאות של כל אחד מהם בנפרד, הזוגיות ביניהם היא חסרת סיכוי כיוון שלא זו בלבד שהיא אינה סינרגטית עבורם, אלא היא ממש הפוכה. לטעמה, כל אחד מבני הזוג משתמש בשני כשק חבטות, ולא כעזר שכנגד. הבעיות נעוצות עמוק באישיות של כל אחד מהם, והסיכוי לשינוי הוא אפסי. לכן אין כל סיכוי להמשך הנישואין. היא הציעה להם להיפרד בהסכם גירושין ידידותי אך באותה נשימה אמרה להם שלדעתה אין סיכוי שזה באמת יקרה. ההמשך הוכיח כי כל דבריה של דבורה היו ממש בסלע…

שאר עלילותיהם של גיל וגילה עוד יסופרו בהרחבה בהמשך. קרבות הדמים ביניהם בבתי המשפט לערכאותיהם השונות הפכו להיות חלק מאותם תקדימים משפטיים, המצוטטים כמעט בכל כתב טענות בבית המשפט לענייני משפחה. יחד עם זאת, הסיום היה מפתיע, ולא מבייש דרמה הוליוודית ממוצעת.