לכאורה, לא ייתכנו גירושין ידידותיים למרות שכמעט כל בן זוג שעומד להתגרש מצהיר שפניו אל גירושין ידידותיים בהסכמה. הסיבה העיקרית לכך הינה כי בין בני זוג שמתגרשים יש בדרך כלל ניגודי אינטרסים מהותיים – כל אחד רוצה יותר מהרכוש, יותר קשר עם הילדים, אם לא משמורת מלאה, ובאופן לא מפתיע להפיל על בן הזוג השני את מרבית הוצאות הילדים. בנוסף קיימים אותם קשיים רגשיים סביב גירושין, ומטענים רגשיים שהצדדים “סוחבים עימם” מתקופת הנישואין, במיוחד אותו בן זוג שמעוניין פחות בגירושין ומאמין כי אולי יש עוד תקווה ליחסים.
לצורך הסכם בין צדדים כלשהם חובה שיתקיימו לפחות אינטרסים משותפים ואמון. במצב של גירושין לא זו בלבד שאין כמעט אינטרסים משותפים (למעט טובת הילדים) אלא אף האמון הוא רופף ולפעמים רגשי נקם מאפילים גם על האינטרסים המשותפים היחידים שנותרו…
גורמים נוספים המהווים מכשול להשגת הסכם בין הצדדים הם:
- אמונת כל בן זוג שה”צדק עימו”.
- חוסר ידיעה מה תהיה התוצאה המשפטית.
- עצות של “גדולי הדור” ו”מבינים” למיניהם במשפחות הצדדים.
- “התערבות” של “חברים” “שכנים” ושאר ירקות (ראה מאמר "עצות להתנהגות עם קרובי משפחה ומכרים במהלך הגירושין").
- צעדים חד צדדים המחסלים את שארית האמון בין הצדדים.
- חוסר תקשורת ו”חוסר הבנה” של צרכי הצד השני.
- ניסיון להשתמש באיצטלה של “גירושין ידידותיים” לניצול תמימותו של הצד השני (ראה מאמר "מדוע החוק המחייב יישוב סכסוך מקנה יתרון דווקא לצד החזק בגירושין?").
- ההנחה של אחד הצדדים שהוא ינצח את המלחמה, ולכן השלום אינו כדאי לו.
- זמינות עורכי דין מעולים לאחד הצדדים (קרובי משפחה, מקורבים לעסק וכו').
- רצון עז להשיג הישגים שבשום אופן לא ניתן להשיגם במשא ומתן הוגן.
- רצון של שני הצדדים לקבל משמורת על הילדים.
- אלימות, תלונות במשטרה, פניה למקום עבודה ושאר מעשים שאינם ניתנים למחילה (ראה מאמר "על נשים, גברים, גירושין ופלילים").
- תריסר גורמים אלו הם רק הדגמה, כאשר במציאות קמים ונולדים, חדשות לבקרים, גורמים נוספים, שכולם צצים מאותו ניגוד אינטרסים בסיסי, ומאותם חשבונות עבר רגשיים המבשילים לקראת הגירושין.
אף על פי כן ולמרות הכול חלק מהזוגות משכילים לסיים את יחסיהם עם כמות עוינות מינימאלית ובהסכם שהושג ללא “תיווכם” של עורכי דין, בתי משפט, בתי דין וכו’.
אם נתעלם מאותם זוגות שאין ביניהם ניגודי אינטרסים (לדוגמא: אין ילדים, אין רכוש ולא נצברה עוינות אמיתית במהלך הנישואין) מדובר בזוגות לא רבים שהשכילו להבין כי עדיף להם לוותר על דברים כואבים ובלבד שלא להתנסות במאבקי גירושין, או בזוגות שאחד מהם מוכן לוותר בשלב הנוכחי, (אולי מפני שממתין לו בן זוג חדש בפתח?) ובכוונתו להשיג את המגיע לו בשלב מאוחר יותר.
ברור איפוא שאין גירושין ידידותיים אך בהחלט ישנם גירושין בהסכמה, כאשר הסכמה זו יכולה לנוע בין הסכמה אמיתית והוגנת ועד תוצאה של פעלול מצד אחד הצדדים להשיג “הסכמה” והסכם גירושין תוך ניצול בורותו, חפזונו או אינטרס מידי של הצד השני.
ישנם כמה אמצעים העשויים להביא אותך ל”גירושין בהסכמה”:
- העברת הסכסוך לפתרון באמצעות צד שלישי
מגשר, עורך דין משותף, חבר של הצדדים, רואה חשבון, הורה או כל מתווך אחר שהצדדים נותנים בו אמון. האמצעי החדיש יותר הוא הליך גישור, שעליו תוכלו לקרוא בהרחבה בספר “גישור על מים סוערים” המצוי באתר זה. - פתרון הסכסוך באמצעים סמויים
היוועצו בעורך דין מומחה בנושאי גירושין וקבלו ממנו תמונה מה יקרה אם הסכסוך יגיע לערכאות מחד, ומאידך מהן הדרכים החכמות באמצעותן תוכלו “להוביל” את בן הזוג לוותר על זכויות מסוימות על מנת להגיע ל”גירושין בהסכמה”. - נסו ליצור תקשורת ישירה עם בן הזוג
באווירה מתאימה, בגישה פוזיטיבית תוך שאתם מנסים לשכנע כי עדיף שלום גרוע על מלחמה טובה, ולכן כל אחד צריך לוותר. אם תצליחו לנהל משא ומתן זה מתוך עמדה ראשונית של כמעט הכול מגיע לכם ייתכן שבסוף המשא ומתן תישארו עם מה שרציתם מלכתחילה. - היו זהירים
אם אתם חשים כי ההסכמה מתרחקת מכם אל תנתקו מגע – להפך: נסו למשוך את המשא ומתן ולדחותו על מנת “להרדים” את הצד השני למשך כמה ימים, כך שתוכלו לנקוט באין מפריע את הפעולות המתבקשות מכישלון המשא ומתן. באותה מידה עליכם לנסות לחוש האם ניהול במשא ומתן ל”גירושין ידידותיים” אינו אלא תכסיס של הצד השני להרוויח זמן ולהגיש את תביעותיו בפורום הנוח עבורו.
לקריאה נוספת
גירושין בהסכמה – איך זה עובד?
יישוב סכסוך בטרם גירושין
כיצד מתכוננים לגירושין מתוכננים או צפויים?