חוקרים התווכחו משך מאות שנים על השאלה באיזו מידה האדם שולט על יצריו החייתיים. רבים מהחוקרים כיום מאמינים כי האדם מטבעו אינו "חיה" מונוגמית וכי האינסטינקט ההתנהגותי של הגבר הוא להפיץ את זרעו בצורה מקסימאלית. נשים רבות פוטרות תיאוריות אלו כתירוץ עלוב לאופי החלש של הגברים, בעוד אחרות דווקא רואות בתיאוריות אלו נחמה מסוימת – הן לא נכשלו, הגבר שלהן פשוט לא מסוגל לשלוט בעצמו.
החוקרים הצליחו להוכיח כי חלק גדול מהדחפים שמניעים אותנו – רגשיים, פסיכולוגיים וביולוגיים – נקבעים על ידי האבולוציה. רוברט רייט, אחד החוקרים הידועים בתחום, טוען כי כל בעל חיים מתוכנן לעשות רק דבר אחד – להעביר את הגנים שלו לדור הבא. גברים מבוגרים שעוזבים את נשותיהם למען צעירות חטובות – אינם עושים זאת רק בגלל שהם אגואיסטים וילדותיים שנמצאים במשבר גיל המעבר, אלא בעיקר משום שדורות רבים של אבולוציה טבעו בהם את הצורך להעמיד צאצאים רבים ככל האפשר.
נשים, על פי תיאוריות אלה, מחפשות בגברים שני דברים כדי שתוכלנה להגשים את יעודן הגנטי – שיוכלו להכניס אותן להריון ושיוכלו להשגיח עליהן ועל ילדיהן ולהעניק להן ביטחון כלכלי. משום כך, בדרך כלל אין נשים מתעניינות ביחסי מין אנונימיים, מהסוג האהוב על גברים, אלא מתעניינות בהמשכיות היחסים. לפעמים, נשים ינסו להשיג את הטוב בשני העולמות, להשיג גנים טובים מגבר אחד, ולהשקיע בילדים באמצעות גבר אחר. לכן, על פי המחקרים, בגידות רבות של נשים מתבצעות בזמן הביוץ.
Sperm competition (בתרגום חופשי: תחרות הזרעים) היא תיאוריה שהוצעה בידי שני ביולוגים אנגלים, הטוענת כי אם אישה מקיימת יחסי מין עם שני גברים, בסמיכות זמנים, מתפתחת תחרות בין הזרעים שלהם. החוקרים גילו זרעי "קמיקאזה" (בתרגום מיפנית: מתאבדים), שהם שחיינים גרועים וסיכוייהם להפרות ביצית נמוכים ביותר. בדיקות מעבדה הראו כי הם תוקפים זרעים אחרים ומשמידים אותם, תוך תהליך של השמדה עצמית. העובדה שזמן הביוץ מוסתר מגברים תומכת בטענה זו. הגברים לא יכולים לשמור על האישה שלהם בזמן שהיא הכי פורייה, ואז עשויה להתקיים תחרות במרוץ אל הביצית בין זרע הבעל לבין זרע המאהב, בבחינת "הזרע הטוב ביותר ינצח".
בשנת 1940 נערכו מחקרים בארה"ב ב- 1000 דגימות דם של ילדים בהשוואה לדגימות הדם של הוריהם. גם בתקופה זו של "צניעות" ביחס לימינו אלו, מצאו החוקרים כי למעלה מ – 10% מהילדים הם מאב אחר מזה הרשום בתעודת הלידה! בדיקות שנערכו באנגליה בשנת 1999 מצאו כי 14.7% מהילדים אינם מהאב הפורמלי.
התיאוריות האבולוציוניות טוענות כי לפני אלפי שנים סוג הגברים שהיה נאמן לנשותיהם התמעט, כיוון שיכולתם להביא צאצאים הייתה מוגבלת, בעוד הסוג הלא נאמן הצליח להפיץ "עוד שכמותו" על ידי קיום יחסי מין עם נשים רבות. על פי תיאוריות אלה, לאישה לא צמחה תועלת מהתרועעות עם גברים רבים, כיוון שבסך הכל לא הביאו מגעים אלה לעליה משמעותית במספר הילדים שלה (משום שהיא עצמה מוגבלת מראש בכמות הלידות שלה), ומצד שני אם לא הצליחה להחזיק בן זוג למשך תקופה ארוכה – לא היה מי שיפרנס אותה ואת ילדיה, ולכן חלק גדול מהם לא הגיע לבגרות. סוג זה של נשים הלך והתמעט. לדברי אותם חוקרים, שרידים של ההתנהגות הגברית הלא מונוגמית מצויים עימנו עד עצם היום הזה.
בעולם החי, רוב המינים שנחקרו, נמצאו כלא מונוגמים. מדענים שחקרו את קרובינו הקופים הראו, שפעמים רבות זכרים עסוקים בפיתוי נקבות הנמצאות בשליטת זכרים אחרים, בעודם מנסים לשמור על הנקבות שבשליטתם, לבל יפתו אותן זכרים אחרים.
האורנג אוטנגים נוהגים לעשות סבב נקבות בעונת הייחום, ולאחר מכן להיעלם אל תוך היער מבלי לקחת חלק בגידול הצאצאים. השימפנזים – לא מונוגמים וכך גם סוגים אחרים של קופים – אולי מכאן הביטוי האמריקני "monkey business" (שהוראתו: "עניינים מפוקפקים").
אצל הגורילות ידועה תופעת ה"הרמון" הנשלט בידי קבוצה של זכרים דומיננטיים, המונעים מזכרים אחרים גישה אל הנקבות. מכל קבוצות הקופים הפרימטים, רק התנהגותם של קופי הגיבון עשויה להיחשב כקרובה למונוגמית. האם אצל האדם פועלים אותם המנגנונים הביולוגים להישרדות הגזע כמו אצל הפרימטים?
לא צריך להרחיק עד הקופים…תסתכלנה בעולם סביבכן – כמחצית תושבי העולם חיים במדינות בהן מותר "להחזיק" אישה שניה, שלישית ואף רביעית. החזקת נשים נוספות מוגבלת רק על ידי יכולתו הפיננסית של הגבר. אחוז קטן מאוד מאוכלוסיית העולם (פחות מ 2%) מתיר לאישה להחזיק ביותר מבעל אחד.
המליונר פול גוטייה אמר, כאשר נראה בגיל שמונים ושלוש עם חברה חדשה, ומן הסתם צעירה, "יחסים ארוכי טווח עם אישה אפשריים רק אם אתה כשלון עסקי".
מחקרים אחרים שנערכו בתחום, גילו עוד שני אינדיקטורים מעניינים, שעשויה להיות להם השלכה על תפיסת הדחפים הביולוגים באדם. הראשון, סובב סביב נושא ה"ניחוח החושני", והשני עוסק בגילוי ה-Oxytocin. כיום ידוע כי ה"ניחוח החושני" משחק תפקיד חשוב בחיי המין של החיות. ניחוחות אלה, הקרויים פרמונים, כל כך חזקים, עד כי זנים מסוימים של חיות מסוגלים להריח אותם ממרחק של קילומטרים. מגדלי חזירים משתמשים בכימיקלים כאלו כדי לסייע בזיווג חזירים.
האפקט של ניחוחות חושניים על האדם לא ידוע במלואו. עד לאחרונה, הסברה הרווחת הייתה כי כאשר אנחנו מדברים על משיכה מינית – החיות אוהבות להריח, ואילו בני אדם אוהבים להסתכל. לכולנו מוכר הגירוי המיני של גברים מצפייה בבחורות עירומות. הפריחה של תעשיית הפורנוגרפיה מאשרת הנחה זו.
האם את מכירה גבר שלא החזיק, לפחות פעם אחת בחייו, Playboy או Penthouse? לעומתם, כמה נשים את מכירה שרכשו Playgirl?
לאחרונה התגלה איבר קטן בנחיר האנושי, המיועד לקלוט ניחוחות חושניים. תגלית זו בוודאי תורמת משקל מסוים להנחה שריחות עשויים להשפיע מינית גם על אנשים. אתן יכולות להיות בטוחות שיצרני הבשמים נמצאים במרוץ קדחתני כדי למצוא ריח שיצליח לחקות את "הניחוח החושני", מדי כמה חודשים אף טוען מי מהם כי אכן מצא אותו. מחקר מסוים בתחום הפרמונים הראה, כי נשים עקרות, אשר הזליפו מתחת לאפן באופן קבוע זיעה גברית, המכילה הפרשות הורמונליות, הצליחו לגרום לוויסות המחזור החודשי שלהן, לביוץ מסודר ואחדות אף הרו וילדו.
התגלית השניה שכדאי להביא בחשבון, היא של חומר כימי הקרוי Oxytocin. לחומר זה יש תפקיד מרכזי במשיכה האנושית ובהתאהבות. החוקרים מאמינים שיש לו תפקיד חשוב ביכולת להגיע לאורגזמה והוא עשוי ליצור רגשות שייכות. כאשר אישה חווה אורגזמות עם גבר מסוים – השחרור של Oxytocin יכול ליצור "התמכרות" כלפי גבר מסוים זה. לעומת זאת, יש הוכחות כי בגברים, רמות ה- Oxytocin יורדות כאשר הוא חווה אורגזמות רבות עם אותה בת זוג, ורמת ה Oxytocin עולה כאשר בנות הזוג מתחלפות.
במחקרים שנערכו בנושא "השפעת פורנוגרפיה על גברים ונשים" נמצא כי בזמן צפייה בסרטים כחולים גם גברים וגם נשים הראו בתחילה רמה דומה של עוררות מינית. כאשר אותו סרט הוקרן שוב ושוב רמת העוררות המינית של הנשים נשארה זהה, או אפילו עלתה כאשר הן התחילו לזהות את המשתתפים בסרט, וחשבו עליהם כעל פרטנרים אפשריים. לעומת זאת, הגברים השתעממו מהר מאוד מלראות את אותו הסרט, ונזקקו לגיוון בסרטים כדי לשמור על אותה רמה של עוררות מינית.
כשהפסיכולוג הנודע יונג דיבר על "כימיה" בין בני זוג, הוא דיבר בלשון דימויים. אנו נוטים להשתמש בביטוי זה בצורה עממית ולהסביר זיווגים כאלה ואחרים במושגים של יש או אין כימיה בין בני הזוג. כיום מתברר שלא מדובר בדימוי, כי אם בכימיה של ממש.
לסיכום, יש עדויות להשפעות ביולוגיות המשחקות תפקיד חשוב בכל הקשור אל בגידות. זה לא אומר כמובן שהאדם לא מסוגל להשתלט על האינסטינקטים שלו. קשה להעלות על הדעת שגבר הבוגד באשתו, עם מזכירתו, מקווה להרבות את זרעו. הדבר האחרון שהוא רוצה בו באותו רגע, הוא שמזכירתו תהרה ותסבך אותו בילד מחוץ לנישואים. יחד עם זאת, יש להביא בחשבון כי דחף ההתרבות וההישרדות הוא אחד הדחפים החזקים בקרב כל היצורים בעולם. תהיה זו טעות להתעלם מהעובדה שלדחפים ביולוגיים, מסוג זה, עלולה להיות השפעה משמעותית על חיינו, שכן הם האינסטינקט הבסיסי המניע גברים להתנהגות בוגדנית.