אישה זכאית לתשלום מזונות מבעלה כל עוד הם נשואים. עם זאת, התנהגויות מסוימות של האישה, שאין בצידן הצדקה, עלולות לשלול ממנה זכאותה. לשאלת הזכאות יש חשיבות מכרעת, שכן אישה המקבלת מזונות יכולה לנהל מאבק ממושך על חשבון הבעל, ולכפות עליו תנאים, שספק אם היה מסכים להם מלכתחילה. מצד שני, שלילת מזונות מהאישה עלולה לגרור סרבנות גט מצד ה בעל והתארכות הליכי הגירושין.
הכללים הקובעים גובה החיוב בתשלום מזונות
חיוב בעל בתשלום מזונות אישה כולל את כל הצרכים הנדרשים לקיומה ורווחתה לרבות מזון, שכר דירה, הוצאות החזקת בית, נסיעות, עוזרת, החזקת רכב, קוסמטיקה, ביגוד וכו’.
- זכות האישה לקבל מזונות אישה מגולמת בדיני ישראל בעקרון “עולה עמו ואינה יורדת עמו”. האישה זכאית לחיות באותה רמה כמו שהורגלה אליה בבית הבעל, גם אם היא באה מרקע כלכלי נמוך יותר. הבעל אינו יכול לדרוש ממנה, כי תחזור לחיות ברמה שלפני הנישואין, אלא אם מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לקיים עבורה רמת חיים טובה יותר. היות והאישה “עולה עמו”, היא זכאית תמיד לקבל את מזונותיה לפי עושרו.
- אם מצב הבעל קשה, עדיין זכאית האישה, לכל הפחות, לאותה רמת חיים לה הייתה רגילה בטרם נישואיה. מכאן, הביטוי “ואינה יורדת עמו”. גם בעל שירד מנכסיו, נדרש להקפיד על רמת החיים של אשתו בהתאם לרמת החיים אליה הורגלה, ולכל הפחות, לרמת החיים לה הייתה מורגלת בטרם נישואיה.
- השיקול העיקרי בקביעת גובה המזונות הוא, יכולתו הכלכלית של הבעל ורמת החיים בה הוא חי. יכולתו הכלכלית של הבעל נגזרת מכושר השתכרותו הפוטנציאלי, בצירוף הכנסותיו מרכוש.
עד מתי נמשכת זכאות לתשלום מזונות מצד האישה?
בעל מחויב בתשלום מזונות אישה כל עוד הם נשואים. קיימים מקרים, בהם מתחייב בעל לשלם לגרושתו “מזונות גרושה”, גם לאחר הגט. מדובר במקרים נדירים בלבד, שכן אין חובה כזאת על פי דין.
השפעת השתכרות האישה על גובה חיוב הבעל במזונות
כתוצאה מקשר הנישואין, רוכש הבעל זכות להכנסות האישה מעבודה (“מעשה ידיה”). בתמורה, חייב הבעל לפרנס את אשתו כל עוד הם נשואים. ניתן לקזז בין מזונות אישה, לבין זכות הבעל להכנסות האישה מעבודתה. האישה יכולה לומר, “אינני רוצה מזונות ממך, ואינני רוצה לתת לך את הכנסתי”. המדובר, בדרך כלל, במקרים בהם האישה משתכרת סכומים העולים על הסכומים הנחוצים לה לפרנסתה.
האם הבעל יכול לאלץ את אשתו לצאת לעבוד?
בעל אינו רשאי לדרוש מאשתו לצאת לעבוד בכדי לפטור עצמו מחובת מזונות. על פי דין תורה, אין חשיבות ליכולת האישה לעבוד, וסירובה לצאת לעבוד לרוב לא יפגע בזכויותיה.
אישה המפסיקה עבודתה במכוון על מנת לקבל מזונות
- אם בית הדין הרבני יתרשם, כי מדובר במקרה של עזיבה מכוונת של מקום העבודה למטרת קבלת מזונות, הוא עלול לקזז משיעור המזונות את שווי ההשתכרות לפני הפסקת העבודה.
על האישה לקחת בחשבון, כי במקרים רבים, עזיבת מקום העבודה כרוכה באובדן זכויות סוציאליות, קושי במציאת מקום עבודה חילופי בעתיד וכיו”ב, ועל כן אישה המתפטרת לצורכי גירושין עלולה לצאת בהפסד. - אישה שעבדה באופן קבוע במהלך הנישואין, והפסיקה את עבודתה לקראת גירושין, ניתן לשלול ממנה מזונות, משום שיש לה יכולת לעבוד.
יש לזכור, כי מדובר בחריג אשר מופעל רק במקרים בהם מתגלה חוסר תום לב, ומוכח כי האישה הפסיקה לעבוד במתכוון לצורך הליכי גירושין.
השלכות היות האישה בעלת רכוש על גובה המזונות
כאשר לאישה יש דירה בבעלותה, או תוכניות חיסכון, או כל רכוש אחר, אין בכך בכדי להשפיע על קביעת גובה המזונות, שכן אין עליה חובה לממש רכוש על מנת לכלכל עצמה. אולם, הכנסות שיש לה מאותו רכוש, דוגמת דמי שכירות מדירה או ריבית מחסכונות, בהחלט יילקחו בחשבון לעניין קביעת גובה המזונות, אם הדיון יערך בבית הדין הרבני. בבית המשפט לענייני משפחה, יהיו מקרים בהם יפסקו מזונות לאישה, תוך התעלמות מרווחים שמניבים נכסיה. יש אפוא, יתרון לאישה למהר ולהגיש את תביעתה לתשלום מזונות לבית המשפט לענייני משפחה, לפני שהבעל יכרוך את נושא מזונותיה בבית הדין הרבני. אם הבעל מקדים את האישה ומגיש “תביעה כרוכה” כדין לבית הדין הרבני, יש להניח, כי רווחים מנכסיה יילקחו בחשבון לעניין מזונותיה, בעוד שאם האישה הקדימה את הבעל, והגישה תביעתה לבית המשפט לענייני משפחה, קיים סיכוי שיפסקו לה מזונות תוך התעלמות מהכנסותיה מנכסים שבבעלותה (ראה מאמר "קיבלת בקשה ליישוב סכסוך או תביעה").
בגידת האישה כעילה לשלילת מזונותיה (ראה מאמר "גירושין בשל בגידה – האם היא בוגדת")
- אישה אשר בגדה בבעלה (“זנתה תחתיו”) מאבדת זכותה לתשלום מזונות.
- נדרשות ראיות כבדות משקל לקיום בגידה.
- במקרים רבים, אין די אפילו בהודאת האישה, שכן קיים חשש, שהיא מודה על מנת להתגרש במהירות.
- המטרה של שלילת המזונות היא, להוביל במקרים אלה לגט מהיר.
- בית המשפט לענייני משפחה ידרוש ראיות כבדות משקל על מנת לשלול מזונות, ולא יסתפק בעדותו של עד אחד (החוקר הפרטי). בנוסף, בית המשפט לענייני משפחה פסק לאחרונה, כי שלילת מזונות מאישה, בנסיבות כאמור, פוגעת בעקרון השוויון.
אי קיום מצוות הדת כעילה לשלילת מזונות מהאישה
אישה הגורמת לבעלה באופן מכוון לעבור על כללי הדת, והבעל הזהירה, והיא המשיכה בהתנהגותה, יכול ותישלל ממנה זכאותה למזונות בהתקיים שני תנאים מצטברים:
- על הבעל להוכיח כי האישה פעלה במכוון- טעות בתום לב אינה מספקת.
- הבעל אינו יכול לטעון שהאישה מכשילה אותו, אם הוא עצמו רגיל לעבור עבירות כאלו.
למשל, בעל אשר אוכל בשר חזיר באופן קבוע, לא יוכל לטעון כנגד אשתו, שאינה טורחת להדליק נרות שבת. הבעל חייב לשכנע, שהוא אינו יכול לסבול את התנהגותה, וכי הדבר מהווה הפרעה קשה לחיי הנישואין של בני הזוג. אם התנהגות האישה לא הפריעה לבעל במהלך הנישואין, לא תתקבל טענה זו כאשר היא מועלית, לראשונה, על רקע סכסוך הגירושין.
סירוב לקיום יחסי אישות כעילה לשלילת מזונות
- “מורדת” היא אישה המסרבת לחיות חיי אישות עם בעלה. קיימים שני סוגים של מורדת. הראשון, אישה המסרבת לחיות עם בעלה אף על פי שאין לה טענה נגדו. השני, מקרים בהם לאישה יש טענה אמיתית, המצדיקה התנהגותה.
כעקרון, התנהגות האישה בשני המקרים שוללת את זכאותה למזונות מהבעל, שכן אין היא חיה עמו, ואינה מקיימת את חובות הנישואין. יחד עם זאת, במידה והאישה נשארת בבית ומסרבת לקיים יחסי אישות מטעם מוצדק, קיימת אפשרות לחיוב הבעל בתשלום מזונותיה.
- קיימת חשיבות לשאלה מי הגיש את תביעתו קודם. אם האישה הקדימה והגישה את תביעתה לבית המשפט לענייני משפחה, קיים סיכוי גבוה יותר שבית המשפט ימצא הצדקה בסירובה לקיים יחסי מין, ויפסוק להמזונות חרף סירובה. מאידך, סביר להניח, שבית הדין הרבני יבדוק לעומק את שאלת ההצדקה לסירוב, ובמקרים רבים לא יפסוק לה מזונות.
עזיבת האישה את הבית כעילה לשלילת מזונות
אם הבעל עוזב את הבית, זכותה של האישה למזונות אינה נפגעת. אם האישה עוזבת את הבית, קיים סיכוי שתפגע זכותה. אישה העוזבת את הבית, ללא סיבה מוצדקת, תפסיד את מזונותיה. השאלה, מהי סיבה מוצדקת, נבחנת בכל מקרה לגופו. אם האישה עוזבת את הבית בשל אלימות הבעל, או בשל יחס משפיל ומבזה מצדו, הוא חייב לפרנסה. אישה שעזבה צריכה להוכיח שהתקיימו נסיבות המצדיקות את עזיבתה, אך מידת ההוכחה הנדרשת בבית המשפט לענייני משפחה קלה ביותר, בעוד שבבית הדין הרבני ידרשו הוכחות משמעותיות לביסוס הטענה.
סירוב למתן גט – “מזונות מדין מעוכבת”
בית הדין הרבני יכול לתת פסק דין המחייב בעל או אישה להתגרש, אולם אין בכוחו של פסק הדין לכשעצמו בכדי להפקיע את קשר הנישואין בין בני הזוג. כאשר בעל מסרב לתת גט לאשתו, ניתן לחייבו במזונותיה מכוח העובדה שהוא מעכב אותה מלהינשא לאחר (“מזונות מעוכבת”). הבעל מאבד את זכותו להכנסות האישה, ואינו יכול לקזזן מסכום המזונות המגיעים לה. במקרים מסוימים, ניתן להשיג “מזונות מעוכבת” בסכומים גבוהים ביותר ובאמצעותם להגביר את הלחץ הכלכלי על הבעל עד שיאלץ להתגרש.
לאן מגישה האישה את תביעת המזונות, אל בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני
האישה יכולה להגיש את תביעתה למזונותיה אל בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני. אולם, בעל אשר יקדים את אישתו ויגיש תביעה לגירושין, אליה יכרוך כדין את נושא דמי המזונות, ימנע מהאישה את האפשרות להגיש תביעתה אל בית המשפט לענייני משפחה.
סיכומם של דברים בנושא מזונות אישה
בקביעת הזכאות וגובה המזונות נלקחים בחשבון רמת השתכרותם של בני הזוג, רמת החיים אליה הורגלה האישה בנישואין, הפירות שמניבים נכסי האישה, רמת החיים שהבעל מרשה לעצמו, קיומן של עילות שיש בהן בכדי לשלול זכאות האישה למשל עזיבת הבית, מורדת, בגידה ועילות הקשורות בבעל דוגמת סירוב לתת גט. במציאות, טווח השיקולים רחב יותר, והשילוב בין המצבים מורכב. נראה, כי הגשת תביעת מזונות, ללא שיקול מעמיק, עלולה להתגלות כבומרנג?