חקירה, שיטות חקירה, אמצעי חקירה

מהי חקירה?

1. הגדרת החקירה
   החקירה מהווה חלק מתהליך איסוף ראיות כנגדך, כאשר המשטרה מעונינת למצוא כמה שיותר ראיות, על מנת שיתאפשר לה להעמידך לדין. מטרת החקירה היא לגרום לכך שתודה בביצוע מעשים, המהווים את העבירות המיוחסות לך, או לפחות תפליל את עצמך או מעורבים אחרים.
2. הפרדוקס של החקירה
   החקירה מטרתה לאסוף ראיות כנגדך, לכן ככל שתעזור למשטרה באיסוף זה, כך אתה בעצם עוזר להם להשיג הרשעה כנגדך, אלא אם אתה חף מפשע לחלוטין. זהו בעצם מצב פרדוכסלי- לא ייתכן שבסיוע למשטרה אתה מטיב את מצבך- ההפך הוא הנכון!!!

סוגי חקירה

1. חקירה גלויה
   החקירה הגלויה מתקיימת לרוב בחדרי החקירות המשטרתיים, כך שאתה מודע לעובדת היותך נחקר. המדובר למעשה בתהליך של תשאול. לפני תחילתה של החקירה, החוקר יאמר לך מדוע אתה נחקר, כלומר במה המשטרה חושדת בך. לידיעתך, זכותך שלא לומר דבר, שכן כל מה שתגיד עלול לשמש ראיה נגדך (זו היא "זכות השתיקה"). החוקר המשטרתי חייב להזהירך בטרם החקירה, ואם לא הזהיר אותך יכול הדבר לפגום במשקלה הראייתי של אותה הודאה ואף עד כדי פסילתה! מצד שני עליך לדעת, ששתיקתך עלולה לשמש חיזוק לראיות שישנן כנגדך, כך שלא בכל מקרה כדאי לך לשתוק. בשלב זה אתה זכאי להתייעץ עם עורך דין, ואכן רצוי כי תעשה זאת מוקדם ככל האפשר.
2. חקירה סמויה
   כחלק מתהליך איסוף הראיות כנגדך, מקיימת המשטרה לעיתים חקירה סמויה לפני תחילת החקירה הגלויה. החקירה הסמויה הנה שם כללי לפעולות שונות שמבצעת המשטרה "מאחורי גבך", לשם השגת מידע וראיות כנגדך – פעולות דוגמת ביצוע תצפיות ומעקבים אחריך, האזנות סתר לטלפון שלך, הפעלת סוכנים ומודיעים, חקירת אנשים המכירים אותך, בדיקה בבנק, הצמדת חברות מדומות, דוגמת מקרה וענונו וכיוב'. אם אתה חושד, שאתה נתון תחת פעולות של חקירה סמויה, כדאי לך להיזהר בדבריך. המשטרה גילתה, לא פעם, כי חשודים שחשדו שהם נתונים לחקירה סמויה עשו מעשים פיקטיביים, וניהלו שיחות טלפון בדויות, במגמה להסיט את כוון החקירה מהם והלאה.

שלבי החקירה

1. יצירת הקשר
   בדרך כלל תתחיל חקירתך במשטרה באווירה מאוד נוחה וידידותית. החוקר מעוניין ליצור עמך קשר של שיחה על מנת לקבל ממך גרסה לגבי החשדות שהמשטרה מייחסת לך. הוא בהחלט רוצה ליצור רושם שהוא "חבר" שלך, והוא יעזור לך לצאת מהסבך…
2. "המסמור"
   לאחר יצירת הקשר, יתחיל החוקר לשאול אותך שאלות רבות ככל האפשר, חלקן קשורות לדבר העבירה וחלקן לא. מטרת החוקר הנה, לקבל ממך גרסה מפורטת ככל האפשר לגבי העבירה. לא אכפת לו אם גרסתך שקרית, שכן שקריך יעזרו לו בשלבים הבאים.
3. "המכה בראש"
   החוקר בוחן את כל המידע שמסרת לו בשלב המסמור, עכשיו הוא ינסה להוכיח לך, שהגרסה שמסרת לו אינה נכונה, וזאת כדי לערער את ביטחונך ולהשיג ממך הודאה בביצוע המעשה. החוקר ינסה להראות לך סתירות בגרסה, או כיצד גרסתך סותרת עובדות בדוקות הידועות לו, וילחץ עליך ליתן לו את הגרסה הנכונה.

שיטות חקירה

שלב קבלת הגרסה – מרגע שהוכנסת לחדר החקירות, מתחיל הליך החקירה הגלויה. החוקר המשטרתי ינסה לדובב אותך, בכדי לקבל ממך גרסה רחבה ככל האפשר לגבי העבירה שהמשטרה מייחסת לך. החוקר ישאל אותך שאלות "פתוחות" בכדי שתשוחח עמו באריכות ותיתן לו מידע. בשלב זה רצוי שתיזכר באמרה העממית "דיבור שווה כסף- שתיקה שווה זהב", או לפחות בפרקי אבות שם נאמר "סייג לחוכמה שתיקה". עבריינים מנוסים נוהגים לדבר, רק על נושאים שלא יכולים להפליל אותם ו/או אינם קשורים לנושאי החקירה. בכל מקרה, ככל שגרסתך תהיה כללית יותר ולא תרד לפרטים מדויקים, כן יקל על עורך דינך להציג את עמדתך בצורה טובה יותר, ולהסביר שבעצם התכוונת למשהו אחר. בשל המשקל הראייתי הרב שיש במתן הודאה בביצוע עבירה, משקיעים חוקרי המשטרה את מיטב מרצם בניסיון לשכנע אותך להודות. הם ינסו לשכנע אותך, כי מצבך ישתפר "פלאים" לאחר ההודאה. כמובן, שכל בר דעת מבין, כי עם מסירת הודאה על ידך, יש להניח כי "הסיפור שלך נגמר", ואתה בדרך המלך להיות מורשע בעבירה.

לא אחת, מודעים החוקרים לעובדה כי החשוד הינו "אגוז קשה לפיצוח". במקרים אלו, הנטייה בקרב החוקרים לגבות ממך הודאה באמצעות תחבולה תגבר. על פי החוק, הודיה שנמסרת על ידי חשוד צריך שתהיה חופשית ומרצון. ברור שבמידה והודאתך נגבתה באמצעות עינויים היא תפסל, אולם קיים "תחום אפור", אשר בו נוקטים החוקרים בתחבולות שונות, אשר אינן שוללות את חופש הרצון. לדוגמא, רכב ובו שני חשודים פרץ מחסום משטרתי. השוטרים החלו לדלוק אחר הרכב, וממרחק רב נראה היה להם, כי נוסעי הרכב השליכו חבילה מתוכו. לאחר מרדף נעצרו נוסעי הרכב. המשטרה חזרה אל החבילה. המשטרה נקטה בתחבולה מתוחכמת. בזמן המעצר לא נחקרו החשודים כלל בנוגע לשאלת חבילת הסמים, למקום ומצאה חבילת סם, ואולם לא הייתה ראיה ישירה אשר קשרה את נוסעי הרכב ולמחרת היום, הסכימה המשטרה לשחרורם בערובה. החשודים היו בטוחים, כי המשטרה אינה יודעת דבר בנוגע לסמים, ועל כן חזרו לקחת את החבילה, ונתפסו על חם. העובדה שהודאה נפסלת בשל אי עמידה בתנאי של "חופשית ומרצון", אין בה בכדי לפסול ראיות אחרות אשר הושגו באמצעות הודאה זו. טול למשל מקרה בו נגבתה ממך הודאה באמצעים פסולים, ובמסגרת הודאתך הצבעת על מיקומו של האקדח ששימש אותך לביצוע עבירה, ואכן האקדח נמצא במקום עליו הצבעת, אין בפסילת הודאתך בכדי לפסול את הגשת האקדח לבית המשפט או ראיות אחרות אשר הושגו כתוצאה מהודאתך.

החוקר הטוב החוקר הרע

המשטרה מפעילה שני חוקרים שמחלקים ביניהם את התפקידים – מצד אחד יש את החוקר הרע ומצד שני את החוקר הטוב. לשיטה שני שלבים: בשלב הראשון, החוקר הרע נכנס לפעולה, הוא ידבר אתך בצורה רשמית ונוקשה, וינסה בדרכים שונות להכניס אותך ללחץ. ואז יופיע החוקר הטוב, ש"יגרש" את החוקר הרע מחדר החקירות ויראה כאילו הוא מציל אותך ממנו ובא להגן עליך. החוקר הטוב יהיה נחמד אליך וינסה לרכוש את אמונך בו. ואחר כך יבקש ממך להסביר לו דברים וסתירות שהוא "לא הבין" מחקירתך והכל במטרה להוציא ממך הודאה, או לפחות מידע חיוני שיהווה ראייה כנגדך בהמשך. חלק גדול מהנחקרים משתפים פעולה עם החוקר הטוב, ומוסרים לו מידע. אם זו לא הפעם הראשונה שלך במעצר, סביר שכבר הבנת שגם ה"טוב" וגם ה"רע" הם רעים בשבילך.

המדובב

לא כל אדם הנמצא בתא המעצר הוא עצור באמת, פעמים רבות מוכנס לתא המעצר "עציר", שכל תפקידו הוא לרכוש את אמונך, על מנת שתספר לו פרטים הקשורים לעבירה. לא אחת, המדובב הוא עבריין המנסה להפליל אותך ואולי אפילו שותפך לעבירה, שהסכים לנסות ולהפליל אותך, וזאת בתמורה להקלות שהחוקרים הבטיחו לו. בדרך כלל השיחות עם המדובב מוקלטות, בכדי שניתן יהא לתמללן מאוחר יותר ולעשות בהן שימוש כנגדך.

למרות שהשיטה ישנה ושחוקה, היא פועלת ומפילה, לפעמים, גם מומחים לחקירות ועורכי דין, כפי שקרה בפרשת האזנות הסתר בין העיתונים הגדולים- ע"פ בג"צ 1563/96 עו"ד מרדכי כץ נ' היועץ המשפטי לממשלה, תקדין עליון כרך 97(2), תשנ"ז/ תשנ"ח1997-.

דוגמאות מהפסיקה:

1. אלקורען – צעיר בדואי נחשד ברצח רועה צאן זקן מכפרו. למשטרה לא היה קצה חוט המקשר את אלקורען לביצוע המעשה, וכל חשדותיה התבססו על תלונת אדם מכפרו בשם חושיה אשר טען, כי אלקורען התוודה בפניו, שהוא זה שביצע את הרצח. לאחר מעצרו של אלקורען, נעשה "תרגיל חקירתי", החוקרים הסיעו את חושיה ואת אלקורען במכונית משטרה, ואז ביימו זעקות של אונס שבעקבותיהם רצו כל השוטרים והשאירו את השניים לבדם ברכב. על חושיה היה מכשיר הקלטה, והוא דובב את אלקורען. תמליל שיחתם היווה את הראייה המכרעת בהרשעתו של אלקורען- ת"פ (ירושלים)164/95 – מדינת ישראל נ' יוסף אלקורען, תקדין מחוזי, כרך 97 (1), תשנ"ז/תשנ"ח 1997, עמ'305.
2. במקרה אחר חשדה המשטרה בצעיר בעל נטיות הומוסקסואליות. לאחר חקירה אינטנסיבית ומייגעת, הכניסו החוקרים את החשוד לתא מעצר ויחד עמו הכניסו מדובב הומוסקסואל. המדובב הצליח "להוציא" מהחשוד הודאה על ידי כך, שהתקרב אליו אישית, ואף קיים עמו יחסי מין על מנת לדובבו.

העימות

שתי דרכים לעימות: האחת, עימות מתוכנן שבו יודעים החשודים בביצוע העבירה, כי הם עומדים להיפגש לצורך עימות, והשניה הנה מפגש מקרי, כביכול, בין החשודים בביצוע העבירה במקום נייטרלי שיוצר רושם של פגישה מקרית, כגון: במכונית העצורים שמובילה אותם, במסדרון תחנת משטרה או בית המשפט מפגש בחדר שירותים וכדומה. בדרך כלל העימותים מוקלטים ו/או מצולמים, באשר החוקרים מקווים כי החשודים יעבירו ביניהם מידע שיעזור למשטרה באיסוף הראיות כנגדם.

דוגמאות מהפסיקה:

אביבה גרנות וחוה יערי נחשדו ברצח התיירת מלה מלבסקי. המשטרה הושיבה את החשודות בחדר החקירות ויצרה בניהן עימות. לכל אורך העימות, הטיחו החשודות האשמות האחת כלפי השנייה, וזאת תוך כדי מסירת מידע נוסף בדבר מעורבותן במעשה העבירה. לפני העימות, לא היו בידי המשטרה ראיות חותכות היכולות להוביל להרשעת החשודות. המידע שנאסף במהלך העימות היווה את עיקר הראיות שעל בסיסן הרשיע בית המשפט את השתיים- ת"פ 77/88 מדינת ישראל נ' חוה יערי ואביבה גרנות, ע"פ 79/87 אביבה גרנות וחוה יערי נ' מדינת ישראל.

פיברוק ראיות

המשטרה מנצלת את העובדה , כי במהלך החקירה אתה מבודד, ולכן היא מעבירה לך מידע שיקרי אודות מצבך ולמעשה מפברקת (כלומר ממציאה), קיומן של ראיות שונות כנגדך, וזאת מתוך תקווה שביטחונך יתערער, ובשל כך תודה בביצוע עבירה או לפחות תסבך את עצמך בפליטות פה. דוגמאות מהפסיקה:

המשטרה מצאה חבילת סמים בביתו של משה ביטר. בכדי לגרום לביטר להודות שהסמים שלו פיברקה המשטרה מסמך ובו כתוב כי נמצאו טביעות אצבעותיו של ביטר על גבי חבילת הסמים. אחרי שהמשטרה הראתה לביטר את המסמך, הוא נכנס ללחץ והודה כי הסמים אכן שלו. ללא הודאה זו ספק אם ניתן היה להרשיע אותו!- ב"ש 22/87 משה ביטר נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(1), עמ'52.

פיברוק הודאות

פיברוק הודאות דומה לפיברוק ראיות, רק שכאן השוטרים מפברקים הודאה של חשוד אחר בפרשה, ואותו חשוד, כביכול, "מזמר" ומפיל את כל התיק עליך. החוקרים לא בוחלים באמצעים על מנת לשכנע אותך באמיתות הודאת האחר. כך למשל במקרה אחד המשטרה פיברקה גיליון עיתון, ובו כתוב כי חשוד אחר בעבירה הודה בביצוע המעשה, והגיע להסכם של עד מדינה ובו הפליל את הנחקר. המשטרה הניחה את העיתון בחדר החקירות ואפשרה לחשוד לקרוא בו. מאוחר יותר באותו יום סיפר לו אחד החוקרים כי דיברו על כך אתמול בחדשות. הודאתו של החשוד התקבלה עוד באותו יום. לולא הודאה זו לא היה כל בסיס להרשעתו בדין.

שיחת הטלפון המפוברקת

בדרך כלל החוקרים לא יעבירו לך שיחות טלפון במהלך החקירה. אם אתה מקבל שיחת טלפון לחדר החקירות, או למתקן המעצר, רוב הסיכויים שלא מדובר בשיחת טלפון תמימה, ושהשיחה מוקלטת. בדרך כלל המשוחח מעברו השני של הקו הינו מסייע משטרתי בין בידיעתו ובין ללא ידיעתו. לדוגמא, קרוב משפחה שלך שהמשטרה סיפרה לו, כי חברך הודה והפיל עליך את התיק, או כי יש מספיק ראיות כנגדך, וכדאי שתודה על מנת להפחית את חומרת העונש.

ההפחדה

דע כי הפחד הוא האויב שלך בחדר החקירות. ככל שתהיה מפוחד יותר, כך תעשה לחוקר חיים קלים יותר בהוצאת מידע מפליל ממך. כשאתה לחוץ קל יותר לחוקר להשיג ממך הודאה, או לפחות פרטים שבמצב רגיעה לא היית מוסר לו. החוקר ינסה להפחיד אותך עד כדי כך שתודה בביצוע העבירה המיוחסת לך. הדוגמא הבולטת ביותר בשנים האחרונות היא פרשת כנופיית מע"צ בה ישבו מספר נדונים שנים רבות על לא עוול בכפם, רק משום שמסרו הודאות דמיוניות, מכיוון שלא עמדו בלחץ הכבד אשר הפעילו עליהם חוקרי המשטרה. חשוב היטב, מה מפחיד אותך יותר- איומי החוקרים או שנים רבות בכלא….

תכניס לך טוב, טוב לראש – מרבית מהרשעות הנאשמים מתבססות בעיקר על הודאות חשודים שניתנו תוך כדי חקירתם במשטרה ללא שום סיבה הגיונית, שכן בלעדי אותן הודאות, למשטרה לא היו מספיק ראיות בכדי לבסס הרשעה. עכשיו, בוודאי, ברור לך למה המשטרה משתדלת להשיג כמה שיותר הודאות, ונוקטת בכל מיני שיטות מתוחכמות להשגתן.

קיימות מספר דרכים בהן נוקטת המשטרה בכדי להעלות את רמת הפחד שלך כנחקר:

1. שימוש באלמנטים פיזיים – בחדר החקירות החוקר הוא השולט, ואילו אתה נמצא בבידוד. מרבית החוקרים משתמשים ביתרון שיש להם עליך בכדי שתרגיש אי נוחות שתגרום לך לפחד, למשל: יחקרו אותך בחדר קטן ולא נעים, יושיבו אותך בכיסא לא נוח, החוקר ישב מאוד קרוב אליך ולא ייתן לך מרחב, לעיתים חלונות חדר החקירות מסורגים דבר שעלול להפחידך, יניחו אזיקים על גבי השולחן וכדומה…
2. הכנסת הנחקר למצב של חוסר וודאות – כולנו יודעים שחוסר וודאות לגבי מה שהולך לקרות הוא דבר מפחיד. גם החוקרים יודעים זאת, לכן הם ינסו להכניס אותך למצב של חוסר וודאות ולחץ, מתוך תקווה שתספר פרטים אודות העבירה, בתמורה לכך שהחוקר יסביר לך מה מתרחש או לפחות לאן לוקחים אותך. לעיתים נוהגים החוקרים לקחת את הנחקר לנסיעה ברכב המשטרתי, ולא אומרים מה מטרת הנסיעה ולאן נוסעים, רוב הנחקרים מאוד נלחצים מהמצב, חושבים שהם מובלים למעצר, או למקור רע יותר, ומתחילים לזמר…
3. חיפוש בבית החשוד כלחץ להשגת מידע – החיפוש בביתך הוא מצב מאוד לא נעים ומאוד מלחיץ . החוקרים מנצלים את הלחץ הרב בו אתה נתון במהלך החיפוש כדי לקדם את החקירה שמתנהלת נגדך. במרבית המקרים הם מנסים לדבר אתך במהלך החיפוש, משתדלים לדובב אותך לדבר עימם על החקירה, או לפחות למשוך אותך בלשון ולעצבן אותך בדרכים שונות, כדי שתגיב ותמסור מידע מפליל. במצב כזה, תשתדל להתרכז בחיפוש עצמו, ואל תבזבז זמן יקר בניהול שיחות עם החוקרים, שכן אתה לחוץ ומבולבל. עליך לזכור, כי דברים שתאמר, כאשר אינך מספיק מרוכז, עלולים לשמש עדות כנגדך.
4. תפיסת חשוד "על חם" וניצול מעמד זה להלחצת הנחקר – לא אחת, תופסת המשטרה חשוד הנמצא בזירת הפשע ממש או בסמוך לה, כלומר "על חם". אם נקלעת למצב כזה סביר להניח שתהיה בלחץ רב. החוקרים ינסו להלחיץ אותך עוד יותר ולהפחיד אותך, כדי שתמסור להם מידע. השתדל להימנע מדיבורים בשלב זה ותעשה הכל כדי להירגע, כי אפילו דברים ספונטניים שתגיד במצב כזה עלולים לשמש כנגדך לביסוס ראיות המשטרה, או לכל הפחות הם עלולים להחמיר את מצבך.
5. תנאי כליאה קשים – מצבם של מתקני הכליאה בישראל הוא מהגרועים בעולם. די למי שביקר פעם אחת במתקן דוגמת מתקני הכליאה באבו כביר, או במגרש הרוסים, בכדי שידע שב"מלון" זה הוא לא רוצה להתארח שוב. אומנם, המערכת פועלת לשיפור תנאי הכליאה, אך (עד אז…) התנאים הגרועים מגבירים את הפחד והחרדה בכלל, ובפרט בקרב נחקרים שזה להם ה"אירוח" הראשון. מצב זה מסייע למשטרה להגביר את הלחץ הפסיכולוגי על החשוד.

רישום הודעת החשוד

החוקר חייב לנהל רישום מדויק של הדברים שנאמרים במהלך החקירה. שים לב לאופן ניהול הרישום, כי בסופו תתבקש לחתום על הדברים שנאמרו ותועדו. בדרך כלל, החוקר ינסה להראות לך כאילו הרישום נעשה כבדרך אגב ולא בצורה של הכתבת הדברים שאתה אומר לו. אל תתבלבל, מטרת החוקר היא, שלא תיזהר בדבריך, כי הרי הם לא נרשמים מילה במילה, ובכך מקווה החוקר, כי תשתף עמו פעולה ותנדב לו יותר מידע, מאשר במצב שבו הוא כותב כל מילה שיוצאת מפיך. יתכן אף שהחוקר ירשום את דבריך בצורה לא מדויקת שעלולה להפליל אותך – קרא את הודעתך בקפדנות לפני שאתה חותם עליה! אל תטעה לחשוב שאם החוקר לא רושם כלום- כל מה שאמרת לו כאילו לא נאמר. קיימים מצבים שבהם החוקר נתקל בסירוב מוחלט של חשוד להוציא מילה כל עוד מתבצעת תרשומת של השיחה. במצבים דברים זה, החוקרים כאילו יוותרו לך, ויעדיפו לאפשר לך לדבר מבלי לרשום בנוכחותך. הסיבה לכך היא, שמצב זה עדיף מבחינת המשטרה על פני שתיקתך. לכן, בשום מקרה אל תטעה לחשוב ששיחה שלא נרשמת בנוכחותך אינה יכולה להזיק לך, במיוחד אם היא מצולמת או מוקלטת. יצוין, כי החוקר יכול לשמוע את דבריך, ולהעלות אותם על הכתב זמן קצר לאחר מכן, והדבר יהיה קביל כנגדך כאילו הדברים נרשמו במעמד אמירתם.

שפת הגוף שלך בזמן החקירה

אולי אינך מודע לכך, אך החוקר לא רק מקשיב למה שאתה אומר, אלא גם בוחן היטב את תנועות הגוף שלך. כשהחוקר מזהה מתנועותיך, כי אתה נלחץ בעניינים מסוימים, הוא מבין, כי אלו נקודות החולשה שלך ועליהן הוא ימשיך לחקור לעומק. מטעם זה מומלץ שתשב ישר, ידיים על הברכיים, תהיה רגוע ותשתדל להימנע מתזוזות, נפנופי ידיים, תנועות גוף חדות והבעות פנים דרמטיות.

שיטת רכישת אמון הנחקר

רכישת אמון מהווה בסיס מצוין להשגת מידע, והחוקרים יודעים זאת. כדי לרכוש את אמונך, החוקר יתייחס אליך באדיבות וברוגע יהיה מאוד נחמד אלייך, והכל כדי שתחשוב שהוא אמין והוגן. החוקר יודע, כי ברגע שתאמין לדבריו- תתחיל לדבר. עכשיו אתה בטח מבין שהאמון שאתה נותן בחוקר היא בסיס טוב להשיג ממך מידע. בקצרה – החוקר הוא לא אמא שלך, לא עורך הדין שלך ובודאי לא המלאך ששומר עליך…

שיטת "סחיטת המידע"

החוקרים ינסו להגיע אתך לניהול שיחה שוטפת, בעיקר בדברים שלא קשורים לעבירה המיוחסת לך. אל תחשוב שאת החוקר מעניין איפה למדת בבית ספר יסודי, או כמה ילדים יש לך, כל מטרתו הנה לסחוט ממך מידע הקשור לחקירה. בדרך כלל, החוקר ישוחח אתך באריכות על דברים שונים ואט אט יעבור לשאלות שקשורות לעבירה המיוחסת לך, מתוך תקווה שתמשיך לדבר איתו בחופשיות ותמסור לו מידע. יתכן מאוד, שהחוקר ינסה ליצור אווירה מאוד נעימה בחדר החקירות, יציע לך שתייה, יאפשר לך לשבת בנוחות וכדומה, אווירה המנוגדת לחלוטין לאווירה השוררת בתא המעצר.

שיטת "החוקר המבין"

ה"חוקר המבין" די דומה לחוקר שמנסה לסחוט ממך מידע, אך הוא פועל לרוב בשלב מתקדם יותר של החקירה, לאחר שכבר סיפרת לו פרטים אודות העבירה. תוך כדי חקירתך, החוקר יכניס לשיחה משפטים, שיגרמו לך לחשוב ולהאמין שהוא מבין אותך ושאינו שופט אותך על מעשיך. מטרת החוקר היא, כי תאמין שמצאת "בן ברית" ושאתה יכול לספר לו הכל והוא "יבין" ,- ביננו, יש לך יותר סיכויים שהחותנת שלך או האריה בגן חיות יבינו אותך…

מסדר זיהוי

קיימים מספר סוגים של מסדרי זיהוי, כגון: מסדר זיהוי חי, תמונות, קולות ועוד. המשטרה עושה שימוש במסדר זיהוי, כשיש לה עדים לדבר העבירה שראו ו/או שמעו את מבצע העבירה בשעת הפעולה. כשהמשטרה חושדת במישהו, כי הוא ביצע את העבירה, היא תזמן את העד/ים למסדר זיהוי. במידה ונחשדת בביצוע עבירה שיש לה עדי ראייה, במרבית המקרים ידרשו ממך לעמוד בפני מסדר זיהוי חי או שיציגו את תמונתך במסגרת מסדר זיהוי תמונות.

לאור ההלכה שנקבעה בפסק דין דמניוק, המשטרה תעדיף מסדר זיהוי חי על פני מסדר זיהוי בתמונות. כמובן שמסדר זיהוי יערך רק במקרה בו אין הכרות קודמת בין העד המזהה לחשוד בביצוע העבירה. הכלל הוא שאם קוים מסדר זיהוי תמונות אין טעם בקיומו של מסדר חי לאחריו, שכן העד מכיר את המזוהה מתמונתו.

שיטת ביצוע מסדר הזיהוי היא זו: מציגים בפני העד המזהה 8 תמונות (במסדר זיהוי תמונות) או 8 ניצבים (במסדר זיהוי חי). על אחד מהם אמור העד המזהה, כלומר עד הראייה להצביע אם הוא מזהה אותו מבין התמונות שהוצגו בפניו, או מבין הניצבים. אם עד הראייה אינו מזהה איש מבין התמונות או הניצבים יש בכך ראיה משמעותית לחפותך!

במידה ונדרשת לעמוד בפני מסדר זיהוי חי דע, כי אתה או סניגורך יכולים להשפיע רבות על אופן ביצוע המסדר: אתה רשאי לפסול ניצבים, להביא ניצבים מטעמך, להשפיע על פרטי הלבוש של אותם ניצבים, לבחור את המקום בו תעמוד במסדר הזיהוי, ואף להחליף את מקומך במסדר בטרם כניסת עד מזהה נוסף (במקרים בהם יש יותר ממזהה אחד). בנוסף זכותך לשאול את העד המזהה שאלות. אסור לעדים להיות נוכחים בשעת הכנת המסדר או להיפגש אחד עם השני לפני עריכת המסדר. חשוב שתדע, כי אם ויתרת על נוכחות עורך דין במסדר הזיהוי, אין בכך בכדי לפסול את מסדר הזיהוי ולכן בשום מקרה אל תסכים לעריכת מסדר זיהוי מבלי שקיבלת קודם לכן יעוץ מעורך הדין שלך.

הכמנת פרטי חקירה

פרטים מוכמנים הנם פרטים טכניים שנמצאו בזירת העבירה, ואשר בכוונה תחילה לא ניתן להם פרסום. לחוקרים יש ידיעה מוקדמת בדבר פרטי המקרה והעבירה, לכן במידה וחשוד מעלה פרטים שכאלו מיוזמתו, הדבר קושר אותו לביצוע העבירה, משמע הוא היה בזירת הפשע. המשטרה עושה שימוש בפרטים מוכמנים במהלך החקירה בשתי דרכים עיקריות: הדרך האחת הנה "לשתול" פרט לא נכון לעניין זירת הפשע או פרט לא נכון לגבי העבירה, מתוך תקווה, כי אתה תתקן את החוקרים, וכך הם ידעו בוודאות שאתה ביצעת את העבירה או השתתפת בביצועה. הדרך השנייה שבה עושה המשטרה שימוש בפרטים מוכמנים היא איתור פרטים מוכמנים שגילית למשטרה תוך כדי חקירה. מסירת הודאה מפורטת הכוללת פרטים מוכמנים יכולה להוות חיזוק לראיות התביעה, וכדאי לך להימנע ממנה, אלא אם אין לך שום קשר לעבירה, או אם אתה מאוד אוהב את האוכל המוגש בבתי הסוהר בישראל…

דוגמאות מהפסיקה:

1. אל עביד סולימן, הורשע באינוסה וברציחתה של הנערה חנית קיקוס ז"ל. הוא סיפר למשטרה פרטים מוכמנים הקשורים לנרצחת, ידיעת פרטים אלו הייתה הבסיס להרשעתו. הפרטים ש"הפילו" את אל עביד היו: הוא ידע שלחנית קיקוס ז"ל הייתה שקית ובה מצית, ואכן המשטרה ידעה שחנית קנתה אותו יום מצית כמתנה לחברה ליום הולדתו. בנוסף לכך ידע אל עביד, שהנרצחת הייתה בתולה, גם עובדה זו לא פורסמה ברבים ורק מי שביצע את עבירת האינוס יכל לדעת אותה. בסופו של דבר ערעורו של סולימן בעניין חזרתו מהודאתו נדחה על ידי בית המשפט העליון, בין היתר מפאת ידיעת פרטים אלו ומסירתם בהודאתו- ע"פ 2109/96 אל עביד סולימן נ' מדינת ישראל, תקדין עליון כרך 97(2), תשנ"ז-תשנ"ח .1997
2. אבי יתום נחשד ברצח חביב אסרף. גופתו של אסרף נמצאה בפתח דירתו ועליה סימני דקירה. ליד זירת העבירה, נמצאה סכין, על גבי הלהב שלה מוטבע ראש של שור, ששימש סמל מסחרי של היצרן. לימים מסר אבי יתום למדובב משטרתי, בנוסף להודאה בביצוע המעשה, פרטים המאמתים את הודייתו, וביניהם: תיאור הסכין שבה השתמש, ותיאור פרטי ריהוט המצויים בדירת הנרצח. פרטים אלו שימשו כפרטים מוכמנים וסייעו בהרשעתו- ע"פ 1714/95 – אבי יתום נ' מדינת ישראל, תקדין עליון, כרך 97 (2), תשנ"ז/תשנ"ח 1997, עמ'512.

שיטת הפיתוי וההשאה

החוקרים מבטיחים לך, הנחקר, כי במידה ותודה בביצוע העבירה הם יקלו עליך בדרכים שונות כמו: הקלות בתנאי מעצרך, שחרורך ממעצר, פגישות עם בני משפחתך או קבלת חבילות מהם וכדומה. מטרת החוקרים היא שתודה, מתוך אמונה שעצם העובדה שהודאת תסייע לך בהמשך ההליכים כנגדך, או לפחות תשפר את תנאי מעצרך. בדרך כלל, החוקרים שהבטיחו לך הרים וגבעות, לפניי שמסרת הודאה, יתכחשו להבטחות לאחר מכן, ואפילו אם יודו שהבטיחו לך, הרי שאין הם מוסמכים לעמוד בהבטחות אלו- הם לא מחליטים מה יקרה לך בשלבים הבאים. אם בכוונתך להתפתות ולהודות בצורה זו, עדיף כי קודם לכן תקנה כרטיס פיס, שכן יש לך יותר סיכויים לזכות בפרס הגדול מאשר שההודאה תשתלם לך…

דוגמאות מהפסיקה:

1. חייקה עזקן נחשד, כי במהלך קטטת נערים דקר את אחד מהנערים וגרם לו לחבלה חמורה. החוקרים לא הצליחו לגלות מי מקבוצת הנערים שהתקוטטו ביצע את הדקירה. החשוד, שהיה בזמן החקירה קטין, נחקר במשך שעות רבות באופן אינטנסיבי, ולבסוף הודה שהוא זה שדקר. לימים טען, כי הודאתו לא נכונה, וכי הודה מכיוון שהחוקר אמר לו שכולם יודעים שהוא זה שדקר, וכן שאם הוא יודה המשטרה תיתן לו ללכת הביתה למעצר בית. בסופו של דבר קבע בית המשפט, כי ההודאה קבילה והרשיע את הנאשם- ת"פ (ירושלים)311/94 – מדינת ישראל נ' חייקה עזרן, תקדין מחוזי, כרך 96 (1), תשנ"ו/תשנ"ז 1996, עמ'1587.
2. עקביוב נחשד בביצוע רצח אכזרי של קשישה במהלך שוד בביתה. במהלך החקירה הציע החוקר לעקביוב להודות באחריותו למעשה, ובתמורה לכך תסכים התביעה להרשעתו בעבירת הריגה בלבד. עוד הבטיח החוקר, כי גם כשייגזר עליו עונש מאסר, ידאג לכך שתקופת המאסר תהיה קצרה יחסית, ושהוא ירצה אותה בבית החולים (לצורכי טיפול בגמילה). בסופו של דבר נקבע, כי מה שהוצע לעקביוב כפיצוי על כך שיודה בביצוע המעשה, מגיע לכלל פיתוי פסול, שמקומו לא יכירנו בהליכי חקירה נאותים- ע"פ 210/81 – יצחק עקביוב נ' מדינת ישראל, בפ"ד לו(3), תשמ"ב/תשמ"ג 1982, עמ'397/398.

מאבק החוקר נגד שתיקת חשוד

זכותך לשתוק במהלך החקירה. לא תמיד כדאי לך לשתוק, מכיוון שלשתיקה יש מחיר ראייתי- השתיקה יכולה לשמש חיזוק לראיות התביעה שקיימות כנגדך. השתיקה הנה חששו של כל חוקר, כי היא לא מוסיפה מידע על נסיבות ביצוע העבירה לטובת התקדמותה של החקירה. החוקר ישתמש בכל האמצעים על מנת לדובב אותך ולגרום לך לדבר. הוא יאמר לך שאם תשתוק ותיתן את גרסתך רק בבית המשפט, קיימים סיכויים גבוהים לכך שהגרסה שתיתן בעתיד תיחשב כבלתי אמינה, כלומר כ"עדות כבושה". בפועל, אכן קיים סיכון שאם תשתוק כל עדות, שתיתן בעתיד בפני בית המשפט, תהא חשודה כבלתי אמינה. אולם, אין לקבוע חד משמעית בעניין זה, שכן בית המשפט בוחן כל מקרה לגופו, ובוחן את הטעמים לשתיקתך. בסיכומו של דבר עולה שלא בכל מקרה כדאי לך לשתוק, הן בשל שימוש בשתיקתך כחיזוק לראיות התביעה, והן משום החשש שאם תבחר בעתיד להעיד יש סיכויים שמשקל העדות שתיתן בפני בית המשפט יהא קטן. אם החלטת לשתוק אז יש לנקוט בקו הזה לכל אורך הדרך. הגרועה מכל היא השתיקה הסלקטיבית. שתיקה סלקטיבית, היא שתיקה בה החשוד עונה לחלק משאלות החוקרים, ומסרב לענות לחלק אחר. התנהגות זו ממקדת את החוקרים בנקודות התורפה הקיימות בגרסתך, ולעיתים מועילה להם יותר מתשובה לגופו של עניין.

תחבולות המשטרה בחקירה

עד לשלב זה, פרטנו מספר רב של תחבולות אשר מגמתן להביא אותך החשוד לשיתוף פעולה עם חוקריך. היות ואין גבול ליצירתיות ולדמיון בכל הנוגע לתחבולות, חשוב שתבין את המנגנון העומד מאחורי התחבולה. כל תחבולה בנויה על עקרון של הטעיה על ידי מסירת מידע שגוי, חלקי, או מגמתי. החוקרים מנצלים את עובדת היותך במעצר, שרוי במצב של חוסר ודאות, על מנת להזין אותך במידע העשוי לקדם את מטרותיהם. מגמתם של תכסיסים רבים הנה לפתות אותך, הנחקר, להאמין שבידי חוקריך קיים מידע מספיק, אשר יש בכוחו להוביל להרשעתך. על ידי הצגת מצגי שווא מקווה המשטרה לשנות את הערכת המצב שלך, ולהגביר את מערכת הלחצים עליך בכדי להוביל אותך לשיתוף פעולה עמם. חשוב לדעת, הכלל הוא שמותר לחוקרי המשטרה להשתמש בתחבולות. הודאה המתקבלת כתוצאה מתחבולה תהיה קבילה כל עוד נשארת בידיך הבחירה החופשית בזכות השתיקה. בשאלת הגבול הלגיטימי בין תחבולה כשרה לאמצעי פסול מובחנים שני עקרונות. הראשון, אין להשתמש בתחבולה המפירה את זכות החשוד להימנע מהפללה עצמית. השני, אין להשתמש באמצעי חקירה שהשימוש בהם פוגע מהותית בעשיית הצדק.

דוגמא מהפסיקה:

עידו אלבה הועמד לדין באשמת הסתה לגזענות. אלבה נחקר במשטרה, ובזמן מעצרו ניהלו החוקרים תכתובת עמו, בעוד הוא סבור כי המתכתבים עמו הנם החשודים האחרים. בהתכתבות זו סיפק אלבה חומר להרשעתו בעבירות המיוחסות לו ואף הוסיף חומר, אשר היה הבסיס להעמדתו לדין בעבירות נוספות של שיבוש הליכי משפט. בית המשפט העליון לא מצא כל פסול בשימוש בתחבולה זו- ע"פ 2831/95 הרב עידו אלבה נ' מדינת ישראל, תקדין עליון, כרך 96(3), תשנ"ו/ תשנ"ז1996.

אמצעי חקירה מסייעים

טביעת אצבע

לכל אדם יש טביעת אצבע ייחודית לו. טכנאי המעבדה לזיהוי פלילי נוהגים להגיע למקום ביצוע העבירה במטרה לחפש עקבות בדמות טביעת אצבע, ואם ישנה טביעת אצבע שכזו, הרי שנלקחים מעתקים לצורך השוואתם לטביעות האצבע המצויות במחשבי המשטרה. בישראל נהוג לקבוע זיהוי ודאי על סמך טביעת אצבע אם נמצאו 12 נקודות זהות. מבין הראיות הנסיבתיות טביעת האצבע הנה החזקה ביותר. מבחינה ראייתית, טביעת אצבע יכולה להיות ראיה יחידה שעל-פיה יורשע אדם בדין, וזאת למרות העובדה שטביעת אצבע אינה הוכחה לביצוע העבירה, אלא רק הוכחה לכך שאותו חשוד היה במקום העבירה. יש להבחין בין טביעת אצבע הנמצאת על חפץ קבוע במקומו דוגמת חלון ראווה, כספת, דלת, וכיו"ב ובין טביעת אצבע הנמצאת על חפץ מטלטל. הטביעה על חפץ קבוע מלמדת בלא שום ספק שבעל הטביעה היה באותו מקום. טביעת אצבע על חפץ מטלטל פותחת פתח לטענה שטביעת האצבע הוטבעה במקום אחר מהמקום שבו נמצא החפץ המטלטל. אם נתגלתה טביעת האצבע שלך במקום העבירה, חשוב מאוד שיהיה לך הסבר סביר והגיוני איך היא הגיעה לשם. דוגמא מהפסיקה לחשיבות מיקומה של טביעת האצבע ניתן למצוא בפסק הדין של בית המשפט העליון בפרשת ז'אפר עמאר: רכב מסוג הונדה נגנב מחניון בפתח תקווה. למחרת היום בוצע שוד של סניף בנק הפועלים בשיכון יוספטל בכפר סבא, כאשר רכב המילוט היה הרכב שנגנב יום קודם לכן. משנמצא הרכב נמצאו עליו שתי טביעות אצבע. האחת על חפיסת סיגריות והשניה על הצד הפנימי של השמשה האחורית של הרכב. עוד באותו היום נעצרו שני אחים אשר טביעות אצבעותיהם התאימו לטביעות שנמצאו ברכב. בית המשפט קבע, כי כוחה המשכנע של טביעת אצבע כראיה נסיבתית גובר, ככל שמתקיים הביטחון לשני תנאים, דהיינו שטביעת האצבע נוצרה במקום המעשה ובשעת המעשה. בית המשפט הוסיף ואמר שכשטביעת אצבע מופיעה על חפץ שהינו בשימוש יומיומי, ודרכו לעבור ידיים רבות הביטחון לגבי גורם המקום, דהיינו מיקום החשוד בזירת הפשע לא מתקיים. בהתאם לכלל זה זוכה האח הצעיר משוד, משום שטביעת אצבעו נמצאה על חפיסת הסיגריות והורשע אחיו הבכור שטביעת אצבעו נמצאה על חלון הרכב- ע"פ 7293/97 ז'אפר עאמר ואח' נ' מדינת ישראל, תקדין עליון, כרך 98 (4), תשנ"ח/ תשנ"ט1998- .

בדיקת פרופרינט

בדיקה כימית הנעשית כשמדובר בעבירה שבה מעורבים כלי נשק. בדיקה זו נועדה להבליט על כף היד את סימני המתכת. יודגש, כי חשוב לדעת כי אם אתה נותן הסבר סביר לסימני המתכת שנתגלו על ידך, כגון נגעתי בברזל שעה שתיקנתי את הברז, רכבתי על אופניים וכו', הרי שהסבר זה יכול לעזור לך בשלב מאוחר יותר. אם נמצאו על ידיך סימני מתכת מבלי שיש לך הסבר סביר לכך, הרי שהנך בבעיה. דוגמא מהפסיקה למשקל המכריע אשר ניתן לממצאי בדיקת הפרופרינט ניתן למצוא בפסק הדין של בית המשפט העליון בפרשת פתחי אבו כיף: באוקטובר 1995 משטרת באר שבע התחקתה אחר עקבותיהם של גנבי רכב. השוטרים הסתתרו בקרבת מקום לרכב הגנוב, ומשהגיע אבו כיף למקום התפתח עימות פיזי בינו לבין השוטרים. לגרסת השוטרים שלף אבו כיף אקדח של אחד השוטרים וירה, וכתוצאה מכך נאלצו השוטרים לירות בו, שתי יריות בבטן. אבו כיף טען כי לא ירה ולא החזיק בנשק בזמן האירוע.> בעת שהותו בבית החולים, כשעתיים לאחר האירוע, ערכה לו המשטרה בדיקת פרופרינט (טביעת מתכת), שמטרתה כאמור לזהות אם הוא החזיק בפרק הזמן הסמוך לבדיקה, חפץ מתכתי לרבות כלי נשק. תוצאות הבדיקה לא גילו על ידיו של אבו כיף סימנים המעידים כי החזיק בשעות הסמוכות לבדיקה כלי מתכתי. דעת המומחה, הייתה כי אילו החזיק אקדח, או ירה בו, הייתה קיימת סבירות גבוהה לגילוי סימנים בבדיקה. בית המשפט העליון החליט לקבל את ערעורו של אבו כיף ולזכותו, בין היתר, בשל ממצאיה השליליים של בדיקת הפרופרינט- ע"פ 331/97 פתחי אבו כיף נ' מדינת ישראל, תקדין עליון, כרך 97(2), תשנ"ז/ תשנ"ח1997- . קרה שהמשטרה תפסה חשוד שניסה להעלים את שרידי טביעות המתכת מידיו על ידי שטיפתן בשתן, ובכך הוא איין את הבדיקה.

בדיקה בליסטית

לכל כלי נשק ישנה טביעת קנה הייחודית לו המשאירה סימנים מיוחדים על גבי הקליע היוצא ממנו. על פי סימנים אלו אפשר לקבוע בוודאות האם קליע מסוים, שנמצא בזירת הפשע, נורה מכלי נשק זה או אחר. בבית המשפט מעיד עד מומחה בכל הקשור לתוצאות הבדיקה הבליסטית שהתבצעה, והיא נחשבת לבדיקה מוחלטת. לא אחת גילתה המשטרה, שחשודים ציפו בטפלון את הקליעים, ובכך טשטשו במידה מסוימת את הסימנים שנוצרו עליהם.

בדיקות מעבדה – דם, שתן, זרע ו- D.N.A.

בדיקות אלו מסייעות למשטרה לבסס את החשדות כנגד חשוד מסוים. אמנם אינך חייב לתת מרצונך דגימות לבדיקות אלו, אולם לפי בקשה מיוחדת יכולים חוקרי המשטרה לקבל אישור מבית המשפט לקחת ממך דגימות, אפילו בניגוד לרצונך, ואף להפעיל כוח לשם כך. בדיקות אלו באות להשוות (כמו במקרה של טביעת האצבע), נוזלי גוף שנמצאו בזירת העבירה לנוזלי הגוף שלך.
לא כל הבדיקות אמינות וודאיות באותה מידה:

1) בדיקת דם – ישנם 5 סוגי דם, בבדיקה זו לוקחים ממך החשוד דם בודקים מה סוג הדם שלך, ומשווים אותו לסוג הדם שנמצא בזירת הפשע. בדיקה זו אינה תורמת הרבה לביסוס הרשעה כנגדך, שכן גם אם סוג הדם שלך זהה לסוג הדם שנמצא בזירת העבירה. לא ניתן בוודאות לקבוע כי אתה הוא זה שהיה בזירת העבירה, מכיוון שיש אנשים רבים עם אותו סוג דם.

2) בדיקת שתן – בבדיקה זו משתמשת המשטרה לשם בדיקת שיירי סמים בגופך. אם השתמשת בסם כלשהו בשבועיים האחרונים שלפני הבדיקה, הבדיקה תגלה זאת. את מרבית הסמים הקלים, ניתן לזהות באמצעות בדיקת שתן. הסם ניתן לזיהוי בשתן בדייקנות גדולה, בקלות ולאורך זמן. לא אחת טוענים חשודים כי הם עצמם לא עישנו, אלא רק היו בחברת מעשנים, בבחינת "מעשנים פאסיבים". בתי המשפט קבעו, על סמך חוות דעת רפואיות, שהכמויות ששואפים מעשנים פסיביים אין בהן בכדי לתת סימנים של ממש בשתן.

3) בדיקת D.N.A. – D.N.A הינו החומר הגנטי הייחודי לכל אדם ואדם. בבדיקה זו מאתרים אנשי המעבדה את הרצף המיוחד של החומר הגנטי שלך, ומשווים אותו לחומר הגנטי שנמצא בזירת העבירה. בדיקה זו הינה מדויקת וודאית. אם הכחשת שהיית בזירת העבירה ובוצעה בדיקה גנטית שגילתה התאמה בין חומר גנטי שנמצא בזירה לחומר הגנטי שלך – אתה בבעיה של ממש. המשטרה יכולה לבצע בדיקה זו באמצעות דגימה של כל אחד מנוזלי הגוף: דם, רוק, שתן, זרע.

4) בדיקת אלכוהול – לסוגיית השכרות השלכות בולטות הן בתחום הפלילי ביחס להגנת השכרות והן בתחום התעבורתי בנוגע לנהיגה בשכרות. סעיף 34 ט' לחוק העונשין קובע כי אדם לא ישא באחריות פלילית למעשה שעשה במצב של שכרות שנגרמה שלא בשל התנהגותו הנשלטת, או שלא מדעתו. הסעיף מגדיר מצב של שכרות כמצב בו נמצא אדם בהשפעה של חומר אלכוהולי, סם מסוכן או גורם מסמם אחר, ועקב כך הוא היה חסר יכולת של ממש, בשעת המעשה, להבין את אשר עשה, או את הפסול במעשהו. יחד עם זאת ברור כי אם הכנסת את עצמך ביודעין למצב של שכרות, הרי שלא תעמוד להגנתך טענת השכרות. בפקודת התעבורה, ובתקנות שעל פיה, נקבעו אמות מידה רפואיות לשאלה אם אדם מסוים נמצא במצב של שכרות בזמן נהיגה. תקנה 169א מגדירה את הרמה המותרת של ריכוז אלכוהול לפי אחד משניים: או חמישים מיליגרם של אלכוהול במאה מיליליטר של דם או 240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר של אוויר נשוף, שנאסף בבדיקת נשיפה. בדיקת נשיפה מתבצעת על ידי מכשיר המאושר על ידי משרד הבריאות. הנבדק נדרש לבצע נשיפה לתוך בלון שבתוכו מתבצע תהליך של איתור המתבוליט של האלכוהול. הנשיפה מבטאת מתבוליט שנוצר בכבד בדרכו לחלל הפה. תהליך פירוקו של האלכוהול הינו מהיר יחסית. לדוגמה: כמות של 120 מיליגרם של אלכוהול, שהיא קרוב לפי שתיים וחצי מהכמות המותרת, מתפרקת כליל תוך כשמונה שעות. אם יש לשוטר חשד סביר, כי אדם נוהג במצב של שכרות, הוא רשאי לדרוש ממנו להיבדק. זכור, סירוב להיבדק לפי דרישת שוטר הנה עבירה בפני עצמה בהתאם לתקנה 169 ו' אשר עונשה המרבי שנת מאסר בפועל, ופסילת רשיון לשנתיים, וזאת בלא קשר לסוגיית הנהיגה במצב שכרות. דוגמא: בית המשפט העליון קבע בפסק דין עודה, כי החוק והתקנות הנוגעות לשכרות לא באו לקבוע דרך אחת ויחידה לעניין הוכחת השכרות, ובמילים אחרות התקנות אינן באות לחלץ את מי שהוא שיכור אליבא דכולי עלמא, על פי ראיות אחרות המובאות בפני בית המשפט. אם תסרב להיבדק, יתכן ודי יהיה בעדות השוטר שיתאר את מצב השכרות בו היית נתון על מנת להוביל להרשעתך בדין- רע"פ 666/86 סאמי סודקי עודה נ' מדינת ישראל, פד"י מ(4) 463.

בדיקה גרפולוגית

בדיקה גרפולוגית נעשית לרוב בעבירות של זיוף שיקים, חתימות וכדומה, או כאשר נמצאו מסמכים רלוונטיים בזירת העבירה. הגרפולוג משווה בין כתבי היד שלפניו, וקובע האם ישנה התאמה ביניהם אדם אינו יכול לעוות את כתב ידו באופן מוחלט שכן קיימת מוטוריקה מסוימת של הכתב, וחלוף הזמן כמעט ואינו משפיע על המוטוריקה הבסיסית של הכתב. יודגש, כי עדותו היחידה של עד מומחה, ללא כל ראיה תומכת נוספת, יכולה לשמש בסיס להרשעתך בדין.

כלבי גישוש

חוש הריח של כלבים מפותח הרבה יותר מחוש הריח של האדם, לכן המשטרה נוהגת לעשות שימוש בכלבי גישוש בדרך כלל לגילוי סמים או אמצעי לחימה. זיהוי שמתבצע על ידי כלב גישוש אינו מתקבל כראיה ודאית, וברוב המקרים קשה למשטרה לשכנע את הכלב להעיד בבית המשפט… בעבר נתגלו מקרים, בהם עבריינים פזרו פלפל חריף באזור הנבדק, במטרה לגרום לכלבים לאבד את חוש הריח שלהם.

צילום

כאשר בידי המשטרה צילום חי, שתועד במצלמת וידאו, ובו נראה החשוד מבצע את העבירה, הרי שדי בכך, שכן הצילום מדבר בעד עצמו ואין צורך להוסיף ראיות אחרות לביסוס ההרשעה. באחרונה עושה המשטרה שימוש נרחב בצילום ממסוק על מנת לבסס הרשעתם של עברייני תנועה וגנבי חול.

ספקטוגרף

במקרים בהם מדובר בקלטות שמע יכול ותעלה השאלה האם הדובר בקלטת הינו הנאשם במשפט. מבחינה ראייתית יש להוכיח שאדם פלוני הוא האומר את הדברים שהאוזניים קולטות. הספקטוגרף הינו מכשיר המבצע רישום גרפי של הקול האנושי, ובדומה לטביעת אצבע הוא ייחודי לכל אדם ואדם. הספקטוגרף מנתח את המידע החזותי לשלושה ממדים של המידע הקולי: זמן, תדירות ועוצמה. המכשיר יכול להתגבר על כל הניסיונות של חשוד לשינוי קולו לרבות דיבור בשקט, בלחש, בהצטננות ובעיקר ניסיונות לזיוף הקול. נעשה בעבר ניסיון לבדוק את אמינותו של מכשיר זה, ולצורך כך נלקחה דגימת קול מאת ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, וזו יצרה רישום גרפי בעל מבנה מסוים. לאחר מכן פנו לחקיין הנודע טוביה צפיר וביקשו ממנו לבצע חיקוי לקולו של רבין. חיקוי זה הוקלט ונבדק בספקטוגרף. נתגלה, כי אין זהות בצורה של המבנה הגרפי של שני הקולות, חרף הזהות הקולית ביניהם.

פוליגרף

הפוליגרף מכונה בלשון העם "מכונת אמת", מכיוון שבאמצעותו ניתן לבדוק בסבירות גבוהה מאוד אם אדם משקר. הפוליגרף בודק את המצב הפיזיולוגי של הנבדק- לחץ הדם, הדופק, הנשימה וההזעה. המכשיר מבוסס על הממצא, כי כאשר אדם משקר מתרחשים שינויים בפרמטרים אלו. יודגש, כי בדיקת הפוליגרף אינה קבילה במרבית ההליכים הפליליים, ולכן אינך חייב להסכים לבצע אותה. קיימים חשודים לא מעטים הסוברים שיש ביכולתם "לסדר" את הפוליגרף. לידיעתך – בתי הסוהר מלאים באנשים כאלו. באמצעות הבדיקה משיגים החוקרים מידע רב לגבי המשך החקירה. יצוין, כי בשלב הארכת המעצר ניתן להביא בפני השופט ממצאי בדיקת פוליגרף.

היות והערכות המומחים מקנים למכונת אמת יכולת דיוק של כ95%- מהמקרים, יש לשער שאינך רוצה לפול לגדר ה5%- בהם המכונה "טועה", אלא אם אכן בצעת את העבירה או שאתה שוקל ברצינות לשכור יחידת נופש בבית סוהר במקום באילת.