פרק יז': מדור שליו לאישה ולילדים, צווי הרחקה ומניעה
מדובר במקרים של סכנה מוחשית לאלימות. אלימות מילולית מתרחשת בשני המינים. בית המשפט ראה הכרח לנקוט עמדה. לרוב הפיתרון הוא בהרחקת בני הזוג זה מזה. תחילה חיפשו פיתרון בדין הדתי, אבל כשזה לא הלך חזרו לחוק האזרחי. בדין האזרחי יש חוק למניעת אלימות במשפחה, ומכוחו ניתן להוציא צווי הגנה.
בדין הדתי מכוח סמכותו לדון בענייני נישואין, הרי כל עניין שהוא מענייני הנישואין הוא בסמכותו הייחודית של בית הדין. לכן אישה יכולה ללכת אליו ולבקש להרחיק את בעלה כי היא רוצה לחיות בשקט.
הבסיס השני הוא מין פיקציה: הבעל מחויב למזונות אשתו וזה כולל מדור. מדור זה אומר חיים נורמליים ואם הוא מאיים הוא לא ממלא את חובתו למדור.
מדור שליו מוגדר בפסיקה. הבעיה היא שלא כל אישה זכאית למדור (כמו אישה מורדת או להבדיל אישה שמרוויחה הרבה כסף ויכולה לשכור דירה לעצמה) ואז הפיקציה הזו נופלת.
פסק דין סדן נ' סדן, ברזני נ' ברזני וניר נ' ניר קבעו את ההלכות בעניין צו ההרחקה משום מדור שליו. עד ניר נ' ניר הרחיקו רק מחשש לאלימות פיזית. מפסק דין ניר הרחיבו גם לאלימות מילולית, ואת זה הרבה יותר קשה להוכיח. אלימות פיזית משאירה סימנים, מילולית נסמכת רק על עדויות הצדדים. ככלל, אלא אם כן טרח אחד הצדדים לתעד את חילופי הדברים, באופן שיטתי באמצעות רשם – קול (טייפ מינהלים – למתקשים בהבנת מילות האקדמיה). לא מרחיקים כל כך בקלות את הבעל, בסדן נ' סדן קבעו את הכללים:
אם אין חשש לסכנה ממשית לאישה שתגיש תביעה ורק אחר כך ירחיקו אותו.
צווי הרחקה חייבים להינתן במעמד שני הצדדים, מלבד במקרים של אסון ממשי.בודקים את הנסיבות ובייחוד מתי זה קרה.
הצו מוגבל תמיד בזמן. עד שנה. בעקבות סדן פחתו מאוד צווי ההרחקה בבית המשפט, כי ראו את התוצאות החמורות של ההרחקה.
גם הילדים זכאים למדור שליו. אם האב נוהג בהם באלימות, ניתן להרחיקו גם מכוח חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.