פרק 14: התביעה: כבר יש תאריך למשפט
שלוש שנים פחות ארבעה חודשים עברו על עמליה גאון מאז יצאה אל דרך התביעה. ימים ארוכים חלפו בלי כל פעילות בנידון. הבוקר תהיה פעילות בבית המשפט המחוזי בירושלים. היום תהיה לה דרמה טובה, חשבה עמליה, בזוכרה את הדיון הקודם ואת אחיה החורג חורק שיניים. הפעם מתכנסים בבית המשפט כדי לכפות עליו לגלות את כל האמת ורק את האמת ודבר מלבד האמת בכל הקשור לגברת לוין היקרה, שעמליה האמינה שהיא הסיבה לפיטוריה. היום תראה את אחיה אפוף הילה השמורה למנהלים ראשיים בלבד יושב בחזה שמוט מול השופט.
הדיון נקבע בפני השופט יגלין. עורך דין קהאן הגיע כשחיוך מקיר לקיר על פניו אומר: "קלי קלות." הוא אמר לעמליה "אין דרך להתחמק מפנינו. הוא יאלץ לענות לי על כל השאלות." עורך דין אמיר עבוטבול הגיע זועף. דיבר עם עורכי דין אחרים שפגש במסדרון והשהה את התקרבותו אל מרשו. "נחירי שועל" סיכמה לעצמה עמליה את פרצופו, שהיה למרות הכל נאה למדי. עמליה השתעשעה בדברי קהאן, חשה כאילו הם עומדים לנצח.
גם מראהו של השופט יגלין הבטיח דרמה. פני ספינקס עטורים שיבה מתנשאים מעל גלימה שחורה. יושב נישא ורם על כס השופטים, קרוב מהם אל השכינה, מתלחש אתה מדי פעם וחורץ גורלות. עמליה התרשמה.
קהאן הזמין מייד את עודד גאון לחקירה. הוא שאל תחילה כמה שאלות פשוטות כדי שהקלדנית תתרגל לקצב, והשופט החדש יקבל את המסגרת לתמונה. ואז החלה ההפגזה:
"טוב, אנחנו חוזרים שוב לעניינה של הגברת לוין. בפגישתנו הקודמת תיארת את יחסיך עם הגברת לוין כיחסי עבודה ידידותיים. האם עדיין היית מאפיין אותם כך?"
"כן," ענה עודד בשקט והפעם נראה מוכן.
"מר גאון, האם אי פעם פגשת את גברת לוין במלון רמת לוטן?" שאל קהאן.
"כן, פגשתי." ענה עודד מבלי להתחכם.
"האם נפגשתם שם יותר מפעם אחת?" שאל עורך דין קהאן.
"כן, בהחלט." ענה עודד וההפתעה הלכה וגדלה סביבו.
"האם זה נכון לומר שפגשת אותה במלון 36 פעמים?" הדגיש גדעון קהאן.
"כן? אני משער. לא ספרתי את הפגישות בינינו, אבל אם אתה ספרת מי אני שאתווכח?" טון של שחצנות התגנב אל תשובתו של עודד.
"ומה הייתה המטרה של פגישותיכם במלון?"
"דנו בבעיות השיווק של יקבי הגאון. הגברת לוין היא אחת המומחיות בארץ לנושא."
קהאן הכין את עמליה לאפשרות שעודד יציג את פגישותיהם כפגישות עבודה. אבל לא כך היא רצתה לראות את אחיה החורג בבית המשפט. היא רצתה לראות אותו מתרכך לאומצה עשויה היטב בתבלין המרכך מונסודיום גלוטמט בידי השף קהאן ובשאלותיו הנוקבות עד שייזרק טרף לאריות. במקום זה, כמו בלון שתוקנו בו כל החורים הוא הלך והתמלא אוויר.
"האם אתה דן בבעיות השיווק של היקב עם עוד אנשים?"
"כן,"
"עם כמה?"
"שלושה, ארבעה אנשים הקשורים במישרין או בעקיפין לנושא." ענה עודד.
"האם אתה דן עם מי מהם על בעיות שיווק במלון רמת לוטן או במלון כלשהו?"
"לא," ענה עודד בגאון.
"איריס לוין היא האישה היחידה הקשורה בשיווק שאתה מתייעץ איתה בבית מלון?"
"כן,"
קהאן הציץ בניירותיו, בשום מקום לא כתוב לו שעודד יהיה כל כך קר רוח, העלעול בניירת נועד למשוך זמן ולשם השגת אפקט דרמטי:
"מר גאון, האם השתמשת באחד מחדרי השינה של המלון לצורך ישיבה כזאת?"
"כן, בכל הפעמים. נדרשת פרטיות מוחלטת בישיבות האלה אם רוצים תוצאות יעילות."
קול מחאה של נחש ארסי נפלט לעמליה ממעמקי גרונה. היא שמה אינסטנקטיבית את ידה על פיה. עבוטבול העיר על כך במחאה משלו. עמליה התנצלה בנוכחות כולם. היא הורידה את ראשה בהכנעה, אבל צחוק חומצי נמלט בכל זאת מבין שיניה.
"האם נרשמתם במלון רמת לוטן כמר ומרת רשף?"
"כן,"
"והאם מרת רשף היא הגברת איריס לוין?"
"כן," עודד הלך והדהים את כולם בתגובותיו הישירות ואיש לא הבין היכן המילכוד.
"ומה, אם יורשה לי, המטרה של שמות בדויים במקרה הזה?"
"סודיות מוחלטת."
"את זה אני לא הבנתי. האם פחדת שמישהו מיקב מתחרה יחטוף את יומן הקבלה, יראה שם את שמך ואת מספר חדרך, יבין מייד שישיבת שיווק מדהימה מתרחשת שם, יחטוף את המפתח מפקיד הקבלה המבוהל ויפרוץ אל חדריכם בזמן סיעור המוחות היצירתי שאתם מחוללים שם?" תיאר קהאן את התרחיש בצבעוניות מסוימת.
"לא, אבל?"
"רק רגע, בבקשה?" ביקש אמיר והתלחשש עם מרשו כדקה עד שתיים.
"או.קיי. אפשר להמשיך."
"אין לי פחד כזה. זו הייתה פשוט החלטה עקרונית. מדיניות. מלבד תחרות מבחוץ יש גם עניין של יחסי הנהלה עובדים ואני לא מעוניין שכל הישיבות תדווחנה רשמית בתוך המפעל." ענה עודד בצורה מסודרת.
עמליה הייתה מרוגזת למדי בשלב הזה של החקירה. המשחק המוסרי הקטן הזה נמשך עוד זמן מה, ואז יצאו להפסקת צהרים. קהאן הזמין את עמליה לבר סלטים נחמד סמוך לבית המשפט. הוא הכיר היטב את המקומות האלה. הם שתקו זמן מה והיא הייתה מיואשת.
"עודד נפל בפח," הוא אמר נפוח מגאווה.
"איך אתה יכול להגיד את זה, כשהמצב בדיוק הפוך." התרעמות גלויה ראשונה מעל סלט הטונה.
"עמליה, את לא מבינה דבר אחד פשוט?" קהאן בפזמון החוזר.
"תתפלא, אבל במשך שלוש שנים למדתי להבין דבר אחד או שניים ואני יודעת מה ראיתי!" התרעמות רועמת מעל סלט ניסואז.
"אני אומר לך שהוא הלך בדיוק לפי הספר של תולדות החקירה שתי וערב. הוא נפל בדיוק למלכודות שהטמנתי לו."
"אני לא מאמינה לך. אני כבר מבינה די הרבה מלים בשפת הסתר שלכם," אמרה עמליה ונעצה את המזלג הישר בלבו של מלפפון צעיר.
"מה את חושבת, את יגלין מצצו מהאצבע? מה את חושבת שהוא נולד אתמול? מה, הוא לא רואה את הנשוי המזדקן מפרפר מול עיניו, מנסה לצאת איכשהו במסווה עסקי מכל הביצה הזאת?"
"אתה חושב כך?"
"בוודאי."
"יש לי רעיון," הבריקו עיניה של עמליה "אולי אני אשלח העתק של החקירה גם לאשתו של עודד?"
"לא, לא, לא," הרים קהאן את ידו בתנועה של תמרור עצור! "זאת תהיה סחיטה, עמליה."
"אז אולי אני ארכל את כל העובדות האלה עם אחת שאני מכירה טוב מזיכרון אברהם והיא כבר תעביר את זה בבית הכנסת הרפורמי שלהם?"
"עמליה, תביני דבר פשוט. מאין שלוות רוחו של הנחקר? מכך שהוא כבר מרח את אשתו באיזה אופן שהוא. הפחד הוסר, לא שמת לב. וחוץ מזה סבלנות. תני לחוק לעשות את שלו. אל תנסי להתערב, מפני שהעניינים ייצאו משליטתנו ויגיעו לממדים שלא את ולא אני יכולים לשער מראש. אני לא מבין מה את רוצה, מצבך טוב, את תצליחי בתביעה, רק סבלנות. חוץ מזה בואי נחגוג עכשיו את עלייתה של גברת לוין לדוכן העדים." קהאן חיכך את ידיו כדרך שזבובי הזבל עושים. את התנועה הזאת ליווה במבט זדוני חורש רעות ונעץ את הסכין בלבבות הדקל שעמדו בבר וחיכו במיוחד לזה.
הם חזרו לבית המשפט, הישיבה עמדה להתחיל ועמליה וגדעון ראו לפניהם את הגברת לוין. הם חטפו דיפרסיה כזאת, שקהאן לא יכול היה להתחיל במשך דקות ארוכות בחקירה. הם ציפו לראות אישה עגולת מראה שמתניה עדיין צרים אבל משמניה מתפרצים מבעד לחליפת העסקים שלה ורגליה מעט ורידיות מבעד לחצאית עד הברכיים שלה, העיניים גדולות וצעירות ומאופרות בכבדות, ושיער בלונד פלטינה, אודם עז וסומק בולט מדי הם בדיוק מה שמושך מנהל מזדקן להושיב מנהלת שיווק שמוכרת לו נעורים משומרים. איריס לוין הייתה אישה בגילו של עודד גאון. גבוהה, כחושה, ממושקפת, שיער שחור סרבני שלא התארגן לה בשום צורה, עם סיכות וגומיות ושאר עזרים טקטיים. קהאן נאלץ להתעשת והתחיל בסדרת מייגעות.
כן, היא ילידת תל אביב. גרה בשיכון מם, יש לה שני ילדים, הקטן בצבא, הגדולה עזבה את הבית. הוא המשיך ושאל אותה על תנאי העסקתה, על סוג הייעוץ שבו התמחתה, ואז הגיע לנקודה.
"האם תוכלי לתאר את יחסייך עם עודד גאון?"
"יחסים של עוסק מורשה עם מפעל מאושר." היא חייכה והרצינה חליפות.
קהאן לא היה בטוח שהיא לא משטה בו ביודעין, כשהיא בוחרת דווקא במונחים האלה.
"במלון רמת לוטן?"
"כן. הרבה ימי חמישי שרפנו שם בחדרי חדרים, בונים טקטיקות של מכירה." היא השיבה מחייכת ומרצינה מרצינה ומחייכת כמו שמש חורפית ביום מעונן.
"זה נכון שבאתם במכוניות נפרדות אבל נרשמתם תחת אותו שם משפחה ושכרתם חדר שינה במלון?"
"כן. אני יודעת שזה יכול להישמע לך מוזר, מר קהאן, מה שאני הולכת להגיד אבל אם תשאל אותי מר גאון קצת פרנואיד בעניין המפעל שלו. אני נתקלת גם באנשים מסוגו בעבודת הייעוץ שלי."
"לא היו קשרים רומנטיים או מיניים ביניכם?" שאל קהאן וחשב לעצמו האישה הזאת או שקרנית מבריקה או מזלזלת באינטליגנציה של כולנו.
"רומנטיים? לא, לא, לא. טעית לגמרי, מר קהאן. אני נשואה באושר. אין לי בעיות בחיי הנישואים שלי. הלכת בכיוון מוטעה לחלוטין." היא אמרה והוא רתח, ראשית מפני שהייתה האישה הכי פחות סקסית שהוא פגש בשנים האחרונות, ויקשה עליו להוכיח לפני השופט את הנקודה. ושנית מפני שהיא מכנה אותו מר ולא עורך דין ומשפילה אותו במסווה של תום וידידות.
"אני אשאל אותך שאלה ישירה, גברת לוין: האם אי פעם באת במגע מיני עם עודד גאון, במהלך פגישותיכם בחדר במלון רמת לוטן?"
"מתנגד?" נשמע קולו של עורך דין עבוטבול "לא רלוונטי."
"נהפוך הוא. רלבנטי עד כדי מרכזיות. אנחנו רוצים להוכיח שקשריו של גאון עם לוין הם הסיבה העיקרית לדחיקת רגליה ולפיטוריה של מרשתי."
"טוב! גברת לוין תענה על השאלה." פסק השופט.
"בשום אופן לא. מדובר בעסקים נטו." היא ענתה. קהאן הישיר מבט וצד את עיניה. הוא חדר אל תוכן למצוא את המפתח לאישיותה של האישה הכחושה היושבת לפניו ומכחישה. הוא ידע שהיא משקרת, אבל את סרט ההקלטה לא יכול היה לשלוף והשאלה הייתה איך לגרום לשופט להאמין במה שהוא יודע כבר. המראה הא-מיני שלה עמד לצידה. מצד שני, לבוא בשתי מכוניות ולהירשם כזוג נשוי בשם בדוי – זו לא התנהגות של מנהל פרנואיד אלא של אשמאי זקן. אינסטינקט בסיסי אמר לקהאן לעזוב עכשיו את בית המלון ולעבור לכיוון אחר עד שיגלה מי היא האישה הזאת.
השאלות נמשכו ונמשכו. הנוכחים יצאו להפסקה קלה וגם במהלכה ולאחריה נמשכו השאלות. שום הברקה לא ניצתה במשך אחר הצהרים הזה שיכולה הייתה להועיל לעמליה ולקהאן או להזיק לעודד ולעבוטבול. הוא כבר חשב לשחרר אותה, אחרי שעתיים משעממות בהן הרוויח זמן ולמד את העדה, וגם קיווה לעייף אותה עד שתמעד בעצמה, כשפתאום נשלף מאיזה תא אפל במיוחד הרעיון:
"גברת לוין, האם במקרה נסעת לסופשבוע עם מר גאון למלון דקל בערד?"
"כן,"
"האם גם נסעתם לשלושה ימים לאילת?"
"כן,"
"לא בטיסה כי אם במכוניתו של מר גאון,"
"כן, מטעמי חיסכון לחשבון ההוצאות של החברה," הייתה התשובה.
"האם מאותם טעמים גם שכרתם חדר משותף?"
"כן," הפעם הסמיקה.
"האם נסעתם כל הדרך לערד ולאילת כדי לנהל ישיבה סודית וניידת על טקטיקות שיווקיות?"
"כן, במקרה הזה הישיבות התנהלו בדרך. במקומות אליהם הגענו פגשנו לקוחות גדולים במיוחד. התוכנית הייתה יעילה מבחינתו של מר גאון כי בדרכו ללקוחותיו ניהל אתי את הישיבות במקום הישיבה השבועית אליה היה חייב לבוא במיוחד לתל אביב."
"האם שכרתם חדר עם מיטה כפולה או שתי מיטות נפרדות?"
"שתי מיטות נפרדות. אדוני! מעולם לא שכבתי עם מר גאון."
"האם תואילי לאשר שהחשבונית הזאת שולמה על ידי בני הזוג רשף בערד?"
"קהאן התקרב אליה והראה לה חשבונית המעידה על חדר עם מיטה כפולה, שמחירו זול יותר ממחיר חדר עם שתי מיטות נפרדות.
"כן, אבל נפלה פה טעות משרדית, זה הכל. אנחנו שילמנו על חדר בעל מיטות נפרדות."
"גם באילת?"
"כן, גם באילת."
"וגם באילת נפלה טעות משרדית כזאת בדיוק?!" אמר בהבעת ניצחון וקרב את החשבונית לעיני השופט בניסיון לעוררו.
קהאן אסף את ניירותיו, הרהר אל תוך זקנו דקה ארוכה ואז אמר כמסיים: "תודה רבה גברת לוין," מקווה שהשופט ישים לב לצורת ההסוואה הצולעת לרומן המלונות שזה עתה נפרש לפרטיו: "דרך אגב, גברת לוין, מה שמו של בעלך?"
"יואל,"
"האם סיפרת אי פעם ליואל על פגישות העבודה שלך במלון רמת לוטן?"
"כן," ענתה באי נוחות למשמע המלון שבשעתיים האחרונות נעלם מהחקירה.
"מתי בדיוק סיפרת לו על מלון רמת לוטן?"
"לא זוכרת בדיוק? לא, לא יודעת?" היא חיפשה את עיני עורך הדין שלה מבקשת עזרה בתדרי אס. או. אס.
"הפגישות האלה החלו לפני זמן רב, האם סיפרת לו מייד בהתחלה?"
"לא ממש."
"בשנה האחרונה?"
עבוטבול. איפה אתה? למה אתה לא אומר לי מה לעשות? להודות? לשקר? מה הולך?
"לא זכור לי. לא חושבת שבשנה האחרונה."
"האם סיפרת ליואל על הטכניקה? על ההרשמה תחת שם בדוי, גב' ומר רשף, החדר למעלה, הישיבה הסודית?"
"לא זוכרת. סיפרתי לו. אבל אני לא זוכרת מה בדיוק אמרתי לו כשסיפרתי לו." עיניה פלבלו. עבוטבול שתק, הפקיר את העדה, הוא לא ייקח חלק בשקרים. לא הוא . היא הייתה מבוהלת.
"למעשה, האם לא סיפרת ליואל על הפגישות האלה רק לאחר הדיון הראשון? האם זה לא הדליק אצלך מנורה אדומה וקולות אזעקה שורקים: אליבי! אליבי!"
הגברת איריס לוין רזתה והלכה לעיני השופט. עוד מעט תימוג. היא לא ענתה. היא הייתה מבולבלת ולא ידעה מה תשיב. עמליה ראתה אותה ממוללת טישו לפירורים. עבוטבול חשב כבר שקהאן זנח את כיוון השאלות הזה. אחרי חצי דקה של דממה רוויה, הוא שידל אותה בטון עדין:
"האם תוכלי לענות על השאלה, גברת לוין?"
"לא, לא סיפרתי."
"האם סיפרת ליואל לוין על פגישותיך במלון רמת לוטן עם מר גאון אחרי מאי 2001?"
"כן. אני חושבת ככה." עיניה נדדו לחפש משהו שנפל אי פעם על הרצפה.
"האם יואל לוין יודע על הנסיעות העסקיות למקומות יותר מרוחקים?"
"כן, אמרתי לו שאני נוסעת נסיעת עסקים." עיניה שוטטו על הרצפה, בוחנות כל נמש ונמש, שמא זהו אותו דבר זעיר שאבד וחסר לה עכשיו כדי לצאת ממצבה המביך.
"האם יואל יודע שנסיעות העסקים האלה כללו רק אותך ואת מר גאון?"
"לא, הוא לא יודע," מערכות ההגנה שלה קרסו והתמוטטו בבת אחת אחרי העיניים שלה.
מיותר היה לשאול אם יואל יודע על החיסכון בחשבון ההוצאות והזמנת חדר אחד בלבד במלונות המדוברים. קהאן חסך לה את הבושה.
"תודה, גברת לוין, אין לי יותר שאלות."
"השופט יגלין היה מרותק עוד שניות אחדות לאחר שהחקירה נגמרה. הוא ידע בדיוק מה הולך. אותו אי אפשר היה להוליך שולל.
דקות אחדות לאחר שעזבו את בית המשפט, עודד נכנס למכוניתו כשקיבל צלצול מידידתו הצלובה: "עודד שלי, איך הייתי?"
"נפלאה. הגנת בחירוף נפש. היית קרת רוח. זה לא הזמן המתאים לדבר עכשיו."
"זה הזמן בדיוק להגיד לך בקצרה. אם אתה חושב להיפטר ממני, גם לשלוח אותי לשכב על הגדר, וגם לעבור נקי ושלם על גבי, אתה טועה. במלים אחרות, מותק שלי, אם אתה עוזב אותי אני מבקשת להגיע לחקירה נוספת ומוסיפה על מה שכבר נחשף כמעט בוודאות גם את הגניבות שלך מהאחים היקרים שלך. ואל תשכח שיש בידי מסמכים."
"זאת האישה האוהבת והמבינה, הה! איך בדיוק את מצפה שיעמוד לי תחת איומים?"
"זה בסדר, חומד, לא עמד לך גם בלי זה."
"את לא חייבת להיות גם מרושעת. את רוצה גמד מסורס בתור מאהב? מה יצא לך מזה?"
"ממאהב כבר שכחתי, עודד שלי, אני רק מקווה להשתלט על המפעל ולהיות שם השותפה שלך. אני כבר יודעת מספיק."
"למה עכשיו בעיתוי הנורא הזה?" עודד עמד להתפרק.
"זהו העיתוי המושלם ודרישות מדויקות תקבל ממני בימים הקרובים." היא טרקה.
במשרד של קהאן בישיבת הסיכום, שהתנהלה עם כוסות יין בוז'ולה, ישבה עמליה והתענגה שוב ושוב מהקטע האחרון, והחמיאה לקהאן אינסוף מחמאות על הטקטיקות שלו. היא אמרה שאולי תלך ללמוד משפטים כי כל זה כל כך נפלא מבינתה. גדעון נשם לרווחה והודה שהעובדה שהרופא המחזר נכנס לתמונה שיחררה אותו מדבר נורא: העשן שעמליה הפריחה כל דקה משהייתה במחיצתו, שהתחלף באוויר הרים צלול כיין. עורך הדין ומרשתו הסכימו ביניהם שלוין הייתה שקרנית מבריקה כל עוד ענתה על מה שהכינו אותה לקראתו, אבל מרגע שעמדה לבדה במערכה, התמוטטה מייד. הם גם הסכימו ביניהם שבסולם של אחד עד עשר למדד משיכה מינית, לוין היא מינוס שלוש.
המשך הדיון, בו צפויה חקירתה של עמליה גאון נקבע לשבוע הבא בבית המשפט המחוזי. במהלך השבוע הבא תגיע עמליה למשרד של קהאן, שכבר היה לה כמעט כמקום עבודה, וישבה עם עדי טלרון שלוש שעות של הכנה לקראת החקירה הנגדית. ביום ראשון בבוקר היא התייצבה במשרד כדי להצטרף אל קהאן ולהגיע ביחד איתו, אחרי שכל הסופשבוע דמיינה שלוקחים אותה להישפט לפני האוראקל, שם תיחקר בשיטות גופניות שהיו מקובלות חמש מאות שנה לפני הספירה ביוון.
"אני לא מבינה את זה." היא אמרה לגדעון "אין לי מה להסתיר ואין לי מה לפחד, הכל כשר, ובכל זאת תראה כמה אני עצבנית."
"כמו ספורטאי לפני תחרות ריצה. זה יעבור לך אחרי שתי השאלות הראשונות. אני אהיה שם כמו המאמן שלך ואת תראי להם מה זה לנצח. אבל לפני שאנחנו נוסעים – עבוטבול טלפן אלי שנייה לפני שנכנסת. ערן ועודד גאון מציעים לך הצעה."
"כולי אוזן," אמרה וניערה פירורים נסתרים מעל חצאיתה. "אני רואה שמלון רמת לוטן הפעיל הורמונים אצל כמה מורמונים."
" 100,000 דולר."
"רוצה לשמוע את דעתי בקצרה? לא!"
"תיארתי לעצמי וזה גם מה שאמרתי לעבוטבול, אבל מאחר שהם פותחים בטקטיקה של הסכם, תורנו להציע הצעה נגדית.,
"יפה. תגיד לעורך דין עבוטבול שמרשתך מרשה לסגור על מיליון דולר. לא, תעשה לו את זה כמו שהאמריקאים נוהגים לעשות 999,999 דולר."
"אין סיכוי."
"או. קיי. אני חושבת שסופי שבוע בערד ובאילת והרבה הרבה פגישות במלון זול בתל אביב שוות הרבה יותר כסף."
"אני נוטה להסכים איתך. עבוטבול אומר שהוא מציע את העסקה כמחווה של רצון טוב לפני מתן התצהיר שלך הבוקר, כלומר, חוסך לך את העינוי. הוא אומר שאם לא תסכימי לעסקה את עלולה להתחרט על הרגע שהעדפת להיחקר. רומז לנו שיש לו שפן בכובע. את יכולה לחשוב על משהו שעלול להפתיע אותנו?"
"לא ולא. הם יחקרו ויחקרו ויגיעו למסקנה שמצבם רע כשהיה ואפילו רע משהיה." אמרה עמליה וירקה אש ועשן דרקוניים גם בלי לעשן.
"טוב, אז אני מודיע לעבוטבול שאנחנו באים. רק תירגעי ותתארגני."
"הלו, את עורך דין עבוטבול בבקשה."
"הלו, אמיר, עמליה לא קונה. הצעה נגדית? כן 999,999 דולר. יום טוב לעסקאות, הה?"
"עבוטבול טוען שאי אפשר להתייחס להצעה הנגדית שלנו ברצינות, האחים אפילו לא ישקלו את ההצעה. אז שנבוא למתן התצהיר. אין בעיה. להערכתי? הם יבואו בקרוב מאוד עם הצעה אחרת."
בדרך עברה עמליה תדרוך נוסף:
"ראית כבר איך עובד ההליך הזה, בכל זאת אני רוצה להדגיש כמה נקודות. דבר ראשון, תקשיבי. אל תרוצי לענות. תקשיבי עד הסוף ואל תעני לפני שאת בטוחה שהבנת בדיוק מה רוצים ממך. את וגם האח שלך אוהבים לירות. שמת לב שעודד ענה לא פעם ולא פעמיים עוד לפני שסיימתי לשאול ולא פעם זה הכשיל אותו. אם את לא מבינה את השאלה תבקשי שיחזרו עליה. קחי את הזמן שלך כשאת עונה. אם את מתבלבלת, תשתמשי רק במלים הכרחיות. אל תנדבי אינפורמציה. אם אפשר לענות בכן או לא – עדיף. אל תילחצי ואל תרגישי חובה להסביר את עצמך. בואי אני אמחיש לך את זה בדוגמה: אם את נשאלת שאלה כמו – האם שכרת אנשי מכירות נוספים? תעני כן אבל אל תעני – כן, רציתי לשכור את שירותיה של יונת אלכסנדר אבל היא בדיוק לא הייתה פנויה אז פניתי אל ניצן מרציאנו. ככל שאת מספקת יותר מידע את נותנת לאמיר פתח לעוד שאלות. את מכשילה את עצמך, תביני."
"אל תדאג, אני מכפתרת את הפה. נוצרת נשק. בולעת ת'לשון."
"טוב מאוד. ודבר אחרון תגידי רק אמת ואמת מוחלטת. ראית מה קרה לגבינה-לבנה-חצי-אחוז-שומן-שלנו כששיקרה. אם עבוטבול יטריד אותך אני על ידך, נושף לך בעורף. אם אני והוא נכנסים לוויכוח, אל תתערבי, שבי בשקט עד שאני אומר לך לענות. את מוכרחה לבטוח בי, עמליה, אני מהצד שלך. אני שם בשביל שאת תנצחי."