למעלה מ-11 שנים חלפו מאז נכתבה המהדורה הראשונה של ספר זה, שהיה למיטב ידיעתי הראשון שנכתב בעברית על נושא הגישור העסקי/אישי. בשנים אלו הפך הגישור מחידוש מרענן לדרך פעולה ממשית. נחקקו חוקים שמיסדו אותו, בתי המשפט נערכו להפעילו כהקדמה לחלק נכבד מהסכסוכים האזרחיים, וקמו מכונים, שהכשירו דורות של מגשרים, וניהלו הליכי גישור רבים. נראה שהגישור הצליח להפוך לשיטה משמעותית בפתרון חלק לא מבוטל מהסכסוכים המסחריים. אמנם לא בכל גישור נמצא פתרון יצירתי שגרם לצדדים לסיימו שמחים וטובי לב, אך בהחלט נמצאו פתרונות שהובילו לסיום סכסוכים רבים ללא הליכים משפטיים מייגעים.
מאידך, הגישור הבינאישי נחל, לטעמי, כשלון חרוץ. במקום להביא מזור לזוגות מסוכסכים, הוא הביא לא פעם יתר מחלוקת, מדון מיותר וכאב רב.
הסיבה העיקרית להבדלים כה דרמטיים בין הצלחת הגישור המסחרי לבין כשלון הגישור הבינאישי בסכסוכי גירושין נעוצה בטיבו של הגישור, ולא באיכותם של המגשרים.
סכסוך מסחרי הינו סכסוך שעיקרו באינטרסים כלכליים מתנגשים והחלק הרגשי שבו זניח. האינטרסים הכלכליים הם ברורים, ובמישור זה יש הרבה מקום ליצירתיות. זו בדיוק ה"זירה" בה לגישור יש את מירב היתרונות – סכסוך רציונלי, מונחה אינטרסים שסופו המשפטי ברור יחסית עם כר נרחב לפתרונות יצירתיים, הנמצאים בתחום ההבנה של מרבית המגשרים המסחריים.
סכסוך בינאישי הוא ההפך הגמור מסכסוך מסחרי – הוא מונע בדרך כלל על ידי יצרים ועמדות, תוצאת סיומו בדרך משפטית היא חידה, האינטרסים אינם ברורים, ובכל מקרה הם אינם המפתח לפתרון. הרבה מהרגשות וחשבונות העבר המובילים את הסכסוך, אינם גלויים לעין. יתר על כן, גישור בסכסוך בינאישי מחייב שילוב מיומנויות מתחומים כה רחבים ושונים (החל מפסיכולוגיה וטיפול זוגי, דרך כלכלה ומנהל עסקים וכלה במיומנות משפטית בתחום המשפחה). עד שקשה למצוא מגשר שיוכל לבצע אינטגרציה משמעותית של פרמטרים כה מרובים ושונים.
בסופו של יום נראה כי סכסוך שאינו רציונלי במהותו לא יכול להיפתר, אלא בהכרעה משפטית ברורה, שכן בכל דרך אחרת הרגשות יציפו נימוקים רציונליים ו"רציונליים" חדשות לבקרים, והסכסוך ישנה את אופיו כל פעם שהדברים יתקרבו לפתרון. כל פתרון של מחלוקת מסוימת עלול להביא להעלאת מחלוקות נוספות, שכן מדובר בסכסוך מונע רגשות, וכך עד קץ הימים. הליך "הצפת" בעיות חדשות, במקומן של הבעיות שנפתרו, מייצג מימד של סיכון למתגרשים הפונים להליך הגישור, שכן אם ערב הגישור היו ביניהם מספר קטן של מחלוקות, הרי בסיומו הן עלולות להתרבות, להתרחב ולהעמיק.
יתר על כן – מרבית ההכרעות בסכסוכי גירושין אינן סופיות. נושא החזקת הילדים ומזונותיהם עשוי להתפתח מחדש מעת לעת בהתאם לשינויי נסיבות, ולא פעם ניתן לדון מחדש בנושאים אחרים, אם מתגלות עובדות שלא היו ידועות לצדדים בעת הדיון.
ללא ההכרעות הברורות והמובנות של פסק דין עלולים בני הזוג למצוא את עצמם במצב של גישור מתמיד…
מרוץ הסמכויות, האופייני אך להליכי גירושין, מעיב על יכולת הצדדים "להתגשר" בנחת, שכן לפתחו של כל אחד רובץ הפיתוי לרוץ ולהקדים את ה"יריב". לא פעם נכנסים בני זוג להליך גישור אך ורק על מנת ליצור יתרון משפטי שלא היה להם קודם לכן. מסיבה זו חייב הצד, שהיתרון המשפטי לצידו, להפעיל משנה זהירות טרם יסכים לוותר עליו לצורך הגישור.
לא פעם נוקטים צדדים להליך גירושין עמדות מזויפות (כמו: "לא רוצה להתגרש", "לא אתן גט לעולם"). הליך הגישור מחייב התפרקות מעמדות אלו. ולכן נוצרת נחיתות לצד הנוקט בגישה זו – כאשר אצל צד מסויים העמדות המוצהרות נוגדות את העמדות האמיתיות לא כדאי לו, כלל ועיקר להכנס להליך הגישור.
אבן נגף נוספת היא העובדה שבשל הסיבוך הרב של דיני הגירושין (דתי, אזרחי, בינלאומי) והשוני בדיני הראיות בין המשפט האזרחי לדתי, קשה לצפות את התוצאה המשפטית. מסיבה זו נוטים בני הזוג לחשוב כי בגישור הם מוותרים על עולם ומלואו, למרות שבמציאות ספק אם ניתן היה לספק חפצם בדרך משפטית. התוצאה תהיה חוסר שביעות רצון גם מתוצאות טובות, ומכאן אכזבה לא מוצדקת מהליך הגישור.
לסיכום – בשנים האחרונות התחזקה אמונתי כי לגישור נכון מקום של כבוד בפתרון סכסוכים מסחריים. באותה עת שיניתי דעתי באשר לישימותו בפתרון סכסוכים בינאישיים בכלל, וסכסוכים בין זוגות מתגרשים בפרט. לטעמי קיים סיכון לא מבוטל שהפניית סכסוך בינאישי לגישור עלולה לגרום לצדדים יותר נזק מאשר תועלת, ולכן יש לבחון בקפידה כל מקרה לגופו של עניין בזהירות הראויה.
עו"ד אברהם עזריאלנט