נישואין אזרחיים

פרק יא': נישואין אזרחיים בראי המשפט הבינלאומי

בארץ אין אפשרות לערוך נישואין אזרחיים, מלבד נישואין קונסולריים, הנערכים כאשר בני הזוג הם אזרחי אותה מדינה (שמיוצגת על ידי הקונסוליה הנ"ל). הפסיקה מתלבטת עד כמה תקפים נישואין כאלה כשרק אחד מבני הזוג הוא ממדינת הקונסול. מלבד נישואין קונסולריים, אין נישואין אזרחיים בישראל.

לגבי בני זוג יהודים נאמר בסעיף 2 לחוק שיפוט בתי הדין: נישואין ייערכו לפי דין תורה. ממילא יהודים לא יכולים להינשא אלא על פי דין תורה. נעשה ניסיון למצוא דרך עוקפת כדי לאפשר נישואין אזרחיים, בנימוק שעריכת נישואין אינה עניינו של בית הדין הרבני, כיוון שנישואין מוסדרים על פי הפקודה ולא על ידי בית הדין. (אבל עד היום הזה המפלגות הדתיות חזקות דיין כדי לא לאפשר זאת).

בג"צ בן מנשה נ' שר הדתות – הטענה שהועלתה היא שיש בארץ נישואין אזרחיים והם צריכים להיערך בארץ. בג"צ דחה טענה זו, דבר מסוג זה לא כתוב בפקודה והיא לא באה להכריע בשאלה המהותית: איך יערכו נישואין. משרד הדתות הוא שצריך לתקן תקנות ולעשות כל שנדרש כדי לאפשר לפקיד המשרד לערוך נישואין אזרחיים, כאמור בסעיף 3 לחוק הנ"ל. אין נישואין אזרחיים בארץ, ותכניסו לכם את זה טוב טוב לראש.

יחד עם זאת, מדינת ישראל מכירה בנישואין אזרחיים שנערכו בחו"ל. צריכים לשים לב לכמה עקרונות יסוד:

1. א. יש נישואין אזרחיים.

ב. יש גירושין אזרחיים.

2. יש אבחנה בין :

א. נישואין אזרחיים בין תושבי חו"ל שהנישואין נערכו בחו"ל והיום הם תושבי הארץ.

ב. בין תושבי ישראל שנסעו לחו"ל וערכו שם את הנישואין.

3. אבחנה נוספת בין:

א. נישואי קפריסין

ב. נישואי פרגוואי.

נישואי קפריסין –

בני זוג מישראל שנסעו וערכו את הנישואין שם. מדיווח במרשם האוכלוסין בעקבות נישואין בישראל ובחו"ל בשנת 2000, עולה כי:קפריסין היא המדינה בה מתקיימים, בהליך אזרחי, יותר ממחצית מהנישואין בחו"ל. אמנם לא בהכרח כל הנישאים בחו"ל עושים זאת בהליך אזרחי, אבל כך זה בקפריסין. ההכפלה הדרמטית של מספר הישראלים הנישאים בקפריסין (פי 10 במהלך העשור האחרון) קושרה תחילה לעלייה מברה"מ אשר כללה בחלקה עולים אשר נרשמו כבלתי מסווגים לפי דת. אולם, בדיקת הנתונים של הנישאים בקפריסין מגלה כי חלק ניכר מהנישואים הם בין ישראלים הרשומים כיהודים. בשנת 2000 נישאו בקפריסין 1,381 זוגות ישראלים, מתוכם 735 זוגות שבהם החתן והכלה רשומים כיהודים במרשם.

כאמור קפריסין, היא היעד העיקרי לנישואין אזרחיים של ישראלים. במקום השני נמצאת בריה"מ לשעבר, אשר בתחומה נישאו כ-10% מהישראלים הנישאים בחו"ל. רובם ככולם ילידי בריה"מ לשעבר עולי שנות ה-90. מספר דומה של ישראלים נישא בארה"ב, אולם יש להניח כי רבים מהם גרים בפועל בארה"ב וייתכן כי נישאו גם בנישואין דתיים. עוד כ-200 ישראלים נישאו באיטליה, ומספר דומה נישא ב"נישואי פרגוואי" (אשר נערכים דרך הקונסוליה בישראל). השאר נישאים בבריטניה, רומניה וארצות אחרות.

נישואי פרגוואי –

תושבי ישראל שלא יצאו מהמדינה, מסתמכים על מדינות כגון מדינת פרגוואי שאינן דורשות שבני הזוג יגיעו אליהן אלא מסתפקות בשליחת מסמכים,ייפוי כוח -ומקבלים בדואר תעודת נישואין. מסלול זה כבר לא קיים כיום.

נבדוק כיצד יתייחס בית הדין וכיצד יתייחס בית המשפט לכל צורה כזו של נישואין אזרחיים. נראה שיש אבחנה בין עניינים שונים וכתוצאה מכך נולדות השלכות שונות.

נעמוד על האבסורד במצבם של הנישואין הללו, הנחשבים ללא נשואים לצורך עניין אחד ולנשואים לצורך עניין שני. העיקרון המרכזי הוא שיש לבחון כל מקרה לגופו או במלים אחרות – מרוב גמישות קשה לדעת מראש מה יהיה דינם.

הגישה העקרונית היום היא, שאם מישהו אינו רוצה לחיות חיי נישואין לא מכריחים אותו. אבל מנסים להציל את חיי הנישואין במשפט האזרחי באמצעות תקופת צינון, פירוד. זו תקופה שמוסדרת חוקית, לאחריה מוכנים לתת גט. כמובן כפוף לנסיבות: בארה"ב זוג בשנתו הראשונה לנישואין – לא מאפשרים לו להתגרש. התוצאה שבעוד שנישואין זו תעודה של פקיד, הרי שגירושין זה צו משפטי. אדם נרשם במרשם האוכלוסין כגרוש בהסתמך על צו בית הדין. גירושין מהווים הליך שיפוטי. כאשר אדם בא עם תעודת גירושין אזרחיים מחו"ל יש לו פסק דין של בית משפט ורוצים לתת נפקות לתעודות הללו.

אם מדברים על מרשם אוכלוסין, יש להבחין בין שתי התעודות הללו: אם התגרש אדם בחו"ל זהו הליך שיפוטי, אולם עדיין עליו להשיג מבית המשפט:

1. פסק דין של גירושין.

2. רישום כגרוש – בחו"ל.

באים אותם אנשים גרושים לארץ. יכול להיות שאדם מופיע עם תעודה אחת בלבד. במרשם האוכלוסין – יבדקו את התעודה הציבורית שלו. או אז הוא נרשם במרשם כגרוש. אם הוא בא עם פסק דין גירושין האם זה מספיק למרשם? על פי חוק "אכיפת פסקי חוץ": פסק דין שניתן על ידי בית משפט במדינה זרה בעניין אזרחי, לרבות פסק דין לגירושין, יוכר בישראל. בחוק הזה יש אבחנה בין שני דברים שבית המשפט צריך לעשות: א. אכיפה ב. הכרה.

אכיפה – פסק הדין יהיה בר הוצאה לפועל. אומר המחוקק – אין להכיר בפסק דין מבלי שנבדק על ידי בית משפט. בית משפט בדק וראה שהוא עומד בכל התנאים – הוא מכריז על פסק דין כבר אכיפה וניתן לגשת איתו להוצאה לפועל.

הכרה- סעיף 11: בית משפט מכיר בכך שפסק הדין הוא פסק דין טוב! פסק דין הצהרתי או פסק דין שקובע סטטוס. יש שתי אפשרויות לקבוע שפסק דין מוכר –

I. הכרה בפסק הצהרתי, שההצהרה שבו נכונה. על מנת שפסק דין יהיה מוכר על ידי בית משפט צריך להיות הסכם בין מדינת ישראל לבין המדינה שנתנה את פסק הדין, על פיו מכירים בפסק דין שניתן באותה מדינה וגם כאן יש מספר הגבלות. (יש שני סוגים של פסקי דין: אופרטיבי – ביצועי – איתו ניתן לפנות להוצל"פ ולבצעו והאחר, פסק דין הצהרתי – מצהיר על מצב מסוים שזה המצב. זכויות בעלות, כשיש קרקע ולא יודעים מי בעל הקרקע. (יש לבית משפט סמכות שלא לתת אותו: עקב אי מילוי דרישות, כגון ניקיון כפיים).

II. גם כשאין הסכם בין מדינות וגם כשלא נתמלאו יתר התנאים הקשורים להסכם – אגב דיון בעניין הנמצא בסמכותו ולצורך אותו עניין, רשאי בית משפט או בית דין בישראל להכיר בפסק חוץ, אם ראה שמן הדין ומן הצדק לעשות כן. אם החליט להכיר בפסק הדין הזר, הרי זה כאילו ניתן בארץ ואין בעיה.

אם אין הסכם בינלאומי תבדוק הערכאה השיפוטית את פסק הדין לעניין הספציפי שדנים בו. ירושה, למשל. האם פסק הדין ניתן בסמכות על ידי בית משפט מוסמך, וכאמור, האם מן הדין והצדק לעשות כן. לא תמיד זכאים להכיר במשפט הזר, אלא כאמור בפעם השלישית, לצורך ההדגשה כמובן, רק אם מן הדין ומן הצדק לעשות כן.

אישה תובעת מזונות אישה בבית משפט לענייני משפחה. הבעל אומר: לכי, אני לא נשוי לך – התגרשנו בחו"ל, זוכרת? פסק דין לעולם לא מהווה פסק דין לצורך המשפט בארץ, אלא אם עבר את המסננת של בית המשפט הישראלי. האם בית המשפט לענייני משפחה הוא בית המשפט המוסמך להכיר בענייני חוץ ? סעיף 3 ב': התובענה להכרת האכיפה של פסק הדין הזר מקומו בבית המשפט לענייני משפחה. תלוי אם שני בני הזוג יהודים. פסק דין זר שאנו נדרשים להכיר בו ולסמוך עליו כקובע בענייני סטטוס יהיה נתון בסמכות בית משפט לענייני משפחה אך ורק אם בית הדין איננו מוסמך לדון. אם מדובר בשני בני זוג יהודים, מפנים אותם לבית הדין הרבני והוא זה שידון ויקבע. אם הם לא יהודים – בית המשפט לענייני משפחה.

אם אין הסכם בין המדינות יבדקו את פסק הדין הזר ולו? לצורך עניין המזונות, אבל גם אז לא לשכוח: רק כשמן הדין ומן הצדק לעשות כן. אם יש פסק דין שניתן בחוסר צדק מוחלט, למשל כשהזמינו את האישה לבית משפט בחו"ל, היא לא קיבלה את הצו – וניתן פסק דין בהיעדרה – בית המשפט לא יכיר בפסק הדין ויפסוק לה מזונות אישה. צריך שההליכים הפרוצדורליים יתנהלו כראוי. לא התנהלו כראוי – בית המשפט לא מכיר בפסק דין ולא רואה אותו ממטר. אבל העניינים מסתבכים ומתפתלים בין הערכאות השיפוטיות השונות הנוהגות בישראל.

I. האם יש נישואין אזרחיים לפי ההלכה?

II. איך מתייחסים לנישואין אזרחיים בבית המשפט?

III. מהן ההשלכות וההשפעות של פסק דין במערכת האחת על המערכת האחרת?

על כל אלה ועוד נענה בדיוק עתה:

ישנם עניינים שמקומם רק בדין הדתי, ולא נוכל לבוא איתם אל מערכת המשפט האזרחית. מדובר בשני בני זוג השייכים לאותה דת, אם ירצו להתגרש, יוכלו לעשות זאת רק בבית הדין הדתי/אישי שלהם. אפילו אם נישאו נישואין אזרחיים בחו"ל!

בארץ יש רק מקום אחד שאפשר להתגרש בו: בית הדין הרבני. די שנדע מהי עמדת ההלכה לגבי נישואין אזרחיים, כדי שנוכל לדעת מה תהיה פסיקת בית הדין בשאלות שונות הקשורות לנישואין הללו.

ההלכה איננה מכירה בכללי המשפט הבינלאומי! היא איננה מתחשבת בנישואין שהוכרו על ידי המדינה שערכה את הטקס, ולא אכפת לה כלל שבני הזוג נישאו במקום כלשהו, על פי חוקי אותה מדינה.

כשההלכה שואלת את עצמה האם הם נשואים בעיניה או לא – תקבע תשובתה על פי הקריטריונים לעריכת טקס דתי כשר. טקס דתי יש בו אלמנטים פשוטים. צריך שיהיה רצון ודעת כדי להתחתן. יש שלוש דרכים שבהן מתקדשים ולהן יש להוסיף נוכחות 2 עדים כשרים שיעידו, האם אמנם התמלאו התנאים. לכאורה, כשבני זוג נישאים אזרחית הם באים לפקיד, חותמים וזהו. לא התקיים כאן שום אלמנט או מרכיב שיוצר טקס נישואין דתי.

מכאן שכאשר בני זוג שנישאו אזרחית יבואו לבית דין – הנ"ל יאמר שהם אינם נשואים. כן? אז תתפלאו, הדברים אינם מדויקים – בית הדין חושש – אולי הם כן נשואים בדרך אחרת. שלוש הדרכים להינשא על פי ההלכה: כסף, שטר וביאה.

1 ) כסף – משמעו, שהבעל נותן לאישה כסף או שווה כסף ובמעשה זה של נתינה, הוא יוצר את הנישואין. צריכים שני עדים כשרים שיהיו נוכחים. יודגש כי גם בטקס אזרחי מחליפים טבעות. שואל הדין הדתי – שמא נתינת הטבעות המקובלת בטקס היא זו שיצרה את הטקס הדתי? נוכחים שם אנשים, והרי לך שני עדים כשרים לפחות. האמנם? רוב הפוסקים טוענים שלא נוצר טקס דתי. ומדוע? כשאדם נותן טבעת ומתכוון לנישואין באמצעות נתינת הטבעת, מוסיפים גם את הקידוש "הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל". נתינת הטבעת יוצרת את הנישואין. בטקס האזרחי זה לא מתקיימת נתינת טבעת שיוצרת נישואין. בקיצור, מצד אחד ישנם הטוענים שהרצון לצמצם את הנישואין לנתינת הטבעת אינו מהותי, ומצד שני אפשר שהדבר יוצר ספק שנותר בו טקס דתי. מה גם שלבית דין מספיק חשש רחוק שיחייב את הצדדים לגט חומרא.

2 ) שטר – אדם רושם על מסמך "הרי את מקודשת לי בשטר זה" ונותן לאישה את השטר במטרה שיתבצעו נישואין. בנישואין אזרחיים יש אמנם חתימות ומסמכים, אבל יש ספק אם זה נחשב קידושי שטר. אמרנו ספק? אמרנו גט חומרא.

3) ביאה – קיום יחסי אישות – ע"פ ההלכה "אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות" שני בני זוג חיים ביחד מתוך מטרה שקיום היחסים יצור ביניהם סטטוס של נישואין. האם זה תופס על פי ההלכה? נדרשת גם נוכחות של שני עדים אבל בביאה יש יוצא מהכלל, די בכך שהציבור רואה אותם בבית משותף כדי להבין ולדעת שהם מקיימים יחסי אישות. קצת מוגזם לבקש שיהיו נוכחים שני עדים כשרים בעת קיום היחסים, (פן יידרשו בעקיפין בני ישראל לקיים אורגיות על מנת להוכיח את נישואיהם). קיום יחסים זה אך ורק אם המטרה הייתה ליצור דרכם יחסי נישואין. שני בני זוג בנישואין אזרחיים חיים יחד, אולי התכוונו שהיחסים הללו הם שיוצרים ביניהם את יחסי הנישואין? אומרת ההלכה – אנשים לא רוצים לעבור עבירה – שני בני זוג אלה אינם יכולים להיפרד אלא רק בגט. שני בני זוג רוצים להתגרש, הם יידרשו לתת גט חומרא. כיוון שכמעט בטוח שהם לא התכוונו ליצור נישואין כדת משה וישראל, הרי אינם חייבים בגט. אבל שמא התכוונו כדת משה וישראל – צריכים גט.

בני זוג ברוסיה – שם אסרו נישואין דתיים, לכן התחתנו אזרחיים. אמר בית הדין: אם היה אפשר היו מתחתנים בטקס דתי ואני חושש. אמרנו חושש? אמרנו גט חומרא.

אבל כאמור, לא קובעים פסק דין כללי וגורף לגבי תוצאותיהם של נישואין אזרחיים. כל מקרה ומקרה לגופו. יש מקרים שבהם בכלל לא צריך גט, שהספק מאוד רחוק, אבל ישנם מקרים שגט חומרא הוא עניין יותר רציני. למשל, אישה נשואה אזרחית לגבר, באים להתגרש, בית הדין מנג'ס: גט חומרא. הגבר איננו מוכן להתגרש, בורח לחו"ל. ברוב המקרים האישה נשארת עגונה – הגט הוא גט חומרא בלבד ולכן בגללו לא יתנו לה להישאר עגונה, כיוון שהספק הוא קל שבקלים. נותנים גט חומרא אם אין ברירה. בצד החשש, יש עוד עיקרון אחד שבית הדין מפעיל ודורש גט משני בני הזוג: למען מראית העין. בא זוג נשוי אזרחית, מוכרים כנשואים, כולם רואים שהם נפרדו בלי גט, יכולים לחשוב שיש מקרים שבהם אפשר להתגרש בלי גט, לכן יש צורך בגט ולו למראית עין בלבד!

סיכום:

ברוב המכריע של המקרים בהם נערכו נישואין אזרחיים בחו"ל, ועלו על שרטון, אם רוצים להיפרד רשמית יצטרכו בני הזוג גט. עד כמה הגט משמעותי, יקבע בית הדין לאור הנסיבות:

1. גט מספק – פירושו שיש ספק שמא נכלל באותו טקס אזרחי אלמנט של נישואין דתיים.

2. גט חומרא – אם הטקס היה טקס אזרחי נטו והזוג חי ביחד, אולי התכוונו לאלמנט דתי בדרך הביאה. כמעט אין ספק ברבני שלא הייתה להם כוונה לממש באמת את הטקס הדתי, אבל אז נותנים להם גט חומרא. זו גם שאלה של מדיניות – שלא יחשבו שיוצאים ממערכת כזו בקלות. בכל זאת בני הזוג רצו בנישואין אזרחיים, רצון לממש / למסד את יחסיהם. (יתכן שגם ידועים בציבור ידרשו לגט כזה). כהן וגרושה – יקבלו גט חומרא, על אף שברור שהם יודעים שאסור להם להתחתן לפי הדת. גט חומרא עלול לסבך את המצב – למשל, כשהבעל איננו, או כשיש חשש ממזרות, בית הדין יתיר את הנישואין אף ללא גט חומרא.