פרק 4: גישור: יש לנו דיבור עם עורכי הדין
בילי הגיעה אל משרדו של גולן על מנת לנסח ביחד את הטיוטה לעמדתה הרשמית. כשהיא הגיעה גולן כבר היה אחרי השיחה עם המכון לגישור: "גולדשטיין הציע לנו מגשרת בשם ד"ר רינה אלקלעי, פסיכולוגית במקצועה, אבל כשפירטתי לו את המקרה הוא גילה סקרנות כזאת, עד שבסוף השיחה הוא אמר שהוא עצמו היה רוצה לטפל במקרה, ושההחלטה בידי. מה אני אגיד לך, אני פשוט מכיר אותו ונוח לי יותר לבחור בו. בילי, אנחנו בידיים טובות."
"גולן אני סומכת עליך, מה שאתה מחליט מקובל עלי." בילי אמרה.
"אריק גולדשטיין היה ממקימי יחידת המחשבים בצה"ל. הושיבו אותו ביחד עם כמה עשרות נבחרים מהעולם כולו בשוויץ כדי שיבנו מודל של אדם. המטרה הייתה לחקות אדם דרך הסנסורים הרגישים של המחשב ולהתקרב ככל האפשר למכניזם המוחי האנושי. החתימו אותו לשירות קבע והוא השתחרר רב-סרן מהצבא. הוא למד משפטים ואחרי שלוש מתוך ארבע שנים עזב בגלל ביקורת נוקבת שהייתה לו על המערכת המשפטית בארץ, ועבר ללמוד מנהל עסקים וסיים שני תארים באוניברסיטת תל-אביב. אריק גולדשטיין הוא למעשה איש עסקים, שהיה היבואן הראשי של תוכנות מחשב ובעל חברה מקומית לפיתוח של תוכנות. הוא נהג לומר לגולן שהוא מוכר וקונה מחשבות או הברקות וזה לכל הדעות לא מוכר כענף מסחרי מקובל. הוא אדם יצירתי בעל חשיבה רב-כיוונית ותענוג לדבר אתו על כל נושא." סיכם גולן, "וזאת כנראה הסיבה שאנשים אוהבים לבוא אליו לגישור."
"ברגע שהוא ישמע את הסיפור שלי, הוא יהיה בצד שלנו, זה ברור לי." אמרה בילי.
"לא בילי, זה לא הולך ככה. גולדשטיין לא יהיה עסוק בכלל בתהליך שיפוטי ובכלל לא יברר מי צודק. אנחנו הולכים לגישור ולא לבוררות. את ואני נעבוד על דרך בה אפשר לקיים את ההסכם עם בועז אלטמן ועורכת הדין שלו, שלומית ארז, כל זה באמצעות גולדשטיין בטכניקה שהיא ייחודית לגישור. הוא ילך מחדר לחדר, מהם אלינו וחזרה. יחזור משם עם הצעות שלהם וייקח מאיתנו תגובה והצעות חדשות."
"אני בכל זאת סובלת מהמחשבה שאני אצטרך לשאת ולתת עם בועז. הבן אלף דפק אותי, איך אני יכולה לסמוך עליו עכשיו?" אמרה בילי בפרצוף חמוץ.
"אני מבין אותך," ענה גולן "אבל תנסי לראות אותך ואת בועז כשני שותפים, שבדרך זו או אחרת יישארו שותפים לכל החיים. אתם הולכים להיות אבא ואמא של ילד."
"השותפות הזאת הולכת להיות בין-עירונית אם לא טראנס-אטלנטית, גולן."
"תשמעי, אי אפשר לדעת. מכל מקום, הנייר שלנו צריך להיות חזק. אנחנו צריכים להפגין בו את עוצמת הפגיעה בך. סך הכל חשוב מאוד להרשים את המגשר. מי כמוני יודע שאין אצלו שיפוט מוקדם, והעובדה שאני יזמתי את הפניה והתעקשתי עליו דווקא, אינה מעלה ואינה מורידה דבר לגביו. אבל אחד כמוהו יקלוט את המקרה בדקה הראשונה. אני רוצה שמה שהוא יקלוט תהיה אישה שאפשר לסמוך על דבריה, לא היסטרית, אמינה."
"אתה חושב שאני איחשב להיסטרית בדרישה שלי לשבע מאות וחמישים אלף דולר פיצויים?" ניסתה בילי ללמוד את עורך הדין שלה.
גולן לא מיהר לענות. הוא טייל לעבר הים, דרך קיר הזכוכית שלו . לבסוף חזר מהורהר והתיישב לידה: "היסטרית? קשה לומר את זה עליך. אבל אם נראה את המצב מהזווית הנייטרלית, לרגע, וזאת תהיה נקודת הראיה של גולדשטיין, את אישה יפה, בתחילת דרכה, בעלת ידע רב, טוב טעם, יכולת, נראה לי לפי זה שאנחנו צריכים לרדת מעט בדרישות שלנו כי יהיה קשה לשכנע את מי שמסתכל בך שהנזק שנעשה לקריירה שלך הוא בלתי הפיך."
"אז כמה אתה מציע שנדרוש?"
"זוכרת שכשדיברנו על משפט אמרתי לך שתוכלי להוציא כ- 350,000 דולר? וזוכרת שאמרתי לך להוריד מזה 80,000 דולר הוצאות? או. קיי. אני רוצה להשיג לך יותר מזה. בואי נגיד עוד כ- 60-70,000 אלף דולר. אבל כדי להשיג את זה אנחנו חייבים לנקוט גישה הגיונית. אני חושב ש- 500,000 דולר הם גישה הגיונית. את זה נוכל להצדיק בקלות דרך הסעיפים שכבר דשנו בהם. משכורות שאיבדת, בונוסים שהיית עתידה לקבל, פגיעה בקריירה שלך ובסיכוייך להתקבל למקום מקביל, מה את אומרת?"
"מסכימה." אמרה בילי מהורהרת ולמרות שהסכום הזה היה רחוק ממה שהיא קיוותה לקבל ניכר היה שגולן כבש את אמונה לחלוטין.
"תראי, אם בועז היה דורס אותך במכונית שלו והופך אותך נכה לשארית חייך – המצב היה אחר לגמרי. במקרה הנוכחי זה מה שאפשר לקוות לו." סגר גולן את העניין הכספי אותו יציגו במסמך העמדה שלהם.
"טוב, לפני שניגש לכתוב את המסמך שלנו, הייתי רוצה לשמוע אותך מדברת עוד קצת על יחסייך עם בועז אלטמן."
"השתגעת? מה עוד אתה רוצה לדעת?"
"בילי, גישור הוא הליך שונה משיפוט. בשיפוט נבחן העניין הצר אותו מביאים לדיון. גישור הוא דבר רחב הרבה יותר. הכל נלקח בחשבון. גם הצדדים הפסיכולוגיים."
"אז עכשיו עורך הדין שלי משחק פסיכולוג?" צחקה בילי.
"כן, קצת. חשוב לי לדעת מה במערכת היחסים הביא אתכם למצב הזה?"
"אל תצפה ממני להתחיל להתוודות על כל מיני סטיות שהיו לנו עם תיירות משבדיה. לא היו. ואל תהיה שטחי ותחפש את הדפק ביחסים שלי עם דמות האב הסבוכה שגידלה אותי."
גולן התפעל בכל פעם יותר מהאינטליגנציה של היושבת מולו.
"אין לך מושג כמה שהליך גישור כזה יכול לרפא. כמה קלקולים יכולים להסתדר עמוק בבטן. פה לא מדובר רק בהפרת חוזה." הוא ניסה לסחוף אותה בהתלהבותו.
"תראה, גולן, לא איכפת לי להרחיב על היחסים שלי עם בועז, אבל אם אתה מדמיין משהו על ריפוי או על תיקון תשכח מזה. אין סיכוי. אחרי מה שהוא עשה לי אני רק יכולה להגיד לך שעם חברים כאלה לא צריך אויבים."
גולן ישב וחיכה בסבלנות עד שבילי תכניס בחזרה את הדיסקט הישן למוח המחשב ותוכל לספר את הסיפור שלה ושל בועז.
"ההתחלה הייתה קלילה. היחסים קיבלו משמעות כשהוא נסע לקנות את היאכטה. הוא נכשל והיה מאוכזב מאוד מעצמו. אם זה היה קורה לו כשהוא לבד – חצי צרה. הוא מצא את עצמו פתאום קשור לאישה וצריך לבדוק איך הוא נראה בעיניה. מאותו רגע בעצם הוא רצה להיפטר ממני, אבל אני גם זו שעזרה לו והוא הפך אסיר תודה שלי. כך שהוא נקלע למלכוד.
אני השתדלתי לתמוך. ויש לי כוחות. הבית בהק בניקיונו למרות שעבדתי קשה בחוץ. הארוחה הייתה מוכנה בערב, בדיוק בשש. נהגנו לחזור הביתה ולאכול ביחד. הנטייה שלי לאסתטיקה ניכרת גם בבישול, אני יכולה להגיד לך את זה בשיא הצניעות. לפעמים הגיע לפני, רעב, תמיד חיכו לו מאכלים במקרר. שתי כוסות של מוס שוקולד. תבשיל בשר. כל מה שאפשר להכין מראש כבר היה מוכן. התארגנתי עם הזמן ככה שלא הייתי לחוצה אף פעם, וגם לי לא היה כל כך קל להתחיל לחלק את הזמן שהיה לגמרי ברשותי עם שותף, אחרי שנים של לבד.
גם הוא פינק אותי. הוא התייחס אלי כאל נער, אולי בגלל שהוא הרבה יותר גבוה ממני. היה מציג אותי לפני חברים בשם 'ביל' או 'בילי דה קיד' ופרש לי רשת ביטחון.
תבין, בעיני הוא לא נכשל. זה לא נעים כשמסדרים אותך, אבל זה קורה, גם לאנשי עסקים ממולחים. אפשר לקום מזה. אבל הוא אכל את עצמו. והתחיל לראות בהתנהגות שלי איזו התנשאות?"
"אני מוכרח לקטוע אותך. התנשאות. איפה לעזאזל בכל מה שסיפרת עד עכשיו יש התנשאות?"
"הוא טען שאני מפגינה שלמות כדי להוכיח לו כל מה שחסר בו. ההזדמנות שלי להתנהגות מושלמת נבעה, לדעתו, בדיוק מהפצע המדמם שלו. ואני בטיפשותי קניתי את זה, כל הזמן חיפשתי איפה אני לא בסדר?"
"אם הוא פונה אליך עכשיו איך הוא מכנה אותך?" שאל גולן.
"בילהה. אבל זה בסדר. זה לא משנה לי. הרבה עברתי עם השם הזה בבית ספר. זה על שם אמא של אבא."
"הפיל עליך תיק לא קטן האבא הזה."
"גם נתן לי הרבה. אני כבר התפייסתי איתו. איתו אין לי חשבון." אמרה בילי והסיטה גל של שיער דבש אל מאחורי האוזן. העור שלה מגון האגוז והעיניים הירוקות העצובות הדגימו ללא ספק, מה למשל נתן לה אביה. גולן חש שאם ימשיכו בשיחה הזאת היא תבכה. הוא החליט להרפות.
"טוב. זה היה מעניין, גם מעבר להיבט המקצועי, אני מוכרח לציין. אני חושב שנקרא עכשיו למתמחה , שישב איתנו כי הוא זה שינסח את הניסוח הסופי של כל מה שנסכים עליו עכשיו."
גולן ידע מה שהיא לא ידעה. רבים מלקוחותיו מחביאים את רגשותיהם האמיתיים מעורך דינם. בעצם גם מעצמם. השינאה הזאת והעצב הזה יכולים להיות גם אהבה בתרגום סימולטני. הוא שיער שבילי לא יוצאת דופן. מעל לפני השטח זה מה שהיא מצהירה: היא רוצה לנעוץ בו חרב במקום הכואב. מתחת לפני השטח מה שהיא רוצה באמת הוא שהגבוה יטיל עליה צל, והכי מוצא חן בעיניה לחזור להיות 'בילי דה קיד', דימוי שפטר אותה מבלהות ילדותה, כשהילדים עינו אותה וקראו לה בילהה. דימוי שפטר אותה גם מהמתחים שיש לה עם כל גבר , כי אין אחד שלא ינעץ בה מבטים ויחמוד אותה כשהריר שלו נוזל.
הוא הרים את השפופרת וחייג לחדר אחר. המתמחה, ברנש צעיר בשם בראל, הופיע בצעדים קצרים וחתוכים. בלוק נייר בידו והוא מוכן ונכון תמיד, נושא עליו זקן קטן של אמביציה.
הכנת המסמך כללה תחקור מצד שניהם ובנייה של תולדות ההתקשרות בין אלטמן ורות'. איך הבינה את תפקידה דרך המדיניות של אלטמן. איך נשארה לבד ומה כמות ההחלטות שנפלו עליה באופן עצמאי. השעות הארוכות אותן הקדישה לחנות במלון באילת, בניית הסניפים הנוספים במלונות בתל-אביב ובהרצליה, הסיבות שהניעו אותה לשנות ולהוסיף את הקו שקבעה עבור התכשיטים, הרציונל שעמד מאחורי תכשיטים זולים יותר במחירם, ההפתעה ועוגמת הנפש שנגרמה לרות' כשפוטרה. המידע המעיד על הכפשת שמה של בילי רות' בקרב בעלי המקצוע האחרים והנזק שנגרם לה.
"מה בקשר למתקפה המשפטית שלנו?" שאל האמביציונר.
"אני מגיע לזה. אני רוצה שאתה תברר בדיני חוזים את כל הנושא של ניסוחים מעורפלים. בדיני חוזים הכלל אומר שבכל פרשנות, אם יש אי בהירות בחוזה, הפירוש לעולם משחק לרעת המנסח. ואם כך – ל?מנ?ס?ח? שיר מזמור. אנחנו יכולים לחגוג על זה שהוא ניסח והיא ישבה לו על הברכיים. ברור שהוא לקח על עצמו את האחריות. מה שלא בהיר זה נושא הרווחים נטו וכמו שאני קורא את החוזה אין למרשתנו כל התחייבות להמשיך את הקו הקיים של התכשיטים. אנחנו נתקלים אמנם בביטוי 'לקוחות אקסלוסיביים' אבל זה באמת ביטוי לא בהיר.
בילי עזבה חצי שעה מאוחר יותר. גולן ובראל, המתמחה עם הזקנקן, המשיכו לגלגל את המסמך ולבחון את כל ההיבטים החוקיים הקשורים בו. הזקנקן עבד יומיים נוספים ונבר בנבכי הפד"י . כתיבת שמונת עמודי מסמך העמדה גזלה עוד שעה של עריכה של בראל וקריאה לשם אשרור של גולן עצמו. העתקים נשלחו לבילי רות', לעורכת הדין שלומית ארז ולמרשה בועז אלטמן, וכן עותק למכון לגישור – לידי אריק גולדשטיין.
כעבור יום בדיוק הגיע מסמך העמדה של הצד שכנגד – שנים עשר עמודים של מסמך עמדה, צפויים למדי מבחינתו של גולן. אלטמן מתאר את הקמת העסק שלו, את הכנסתה של בילי רות' לעסק, את העובדה שהיא הפרה את החוזה למרות זרם של התראות על מעשיה. לטענתו, הכשילה אותו רות' בדרכו להקמת ה'טיפני' של המזרח התיכון. מבחינת אלטמן, מרגע הפרת החוזה, אין הוא חייב דבר לרות'. להיפך, היא זאת שחייבת לו 200,000 דולר, על הנזקים לשמו ולמוניטין שלו. עוד נכתב במסמך על צורך לשנות בחזרה את הקו וכמה זה עולה, על הסחורה שנתקע איתה וכו'.
המסמך הכיל רק הפתעה אחת: לטענת אלטמן ניהלה רות' רומן עם מנהל המלון בתל-אביב, במהלך המשא ומתן איתו על השכרת החנות ועיצובה. זה העמיד את כל עניין ההריון עכשיו כבעיה גדולה. כשייוולד הילד אפשר יהיה לדרוש בדיקת רקמות אבל הסעיף הזה בהחלט סיפק זווית ראייה אחרת לבדוק דרכה את עיניה העצובות של בילי, את סיפור השבדית וכו'. גולן קלט עכשיו את הסכסוך העסקי בין בני הזוג כקצה מעשן של הר געש שהלבה בבטנו כבר רותחת. וההתפרצות לא תאחר לבוא. במסמך התלונן אלטמן גם על רכילות שהזיקה לו. זה הסתדר לגולן עם רכילות הנגד ששמע מאשת יחסי הציבור של המלון בתל-אביב. הזוג היה זוג מדובר, מכל מקום.
גולן טילפן אל בילי רות' לקרוא לה את הכתוב ולקבל את תגובתה. כשהגיע לסיפור הרומן הסמוי, הרגיש שאולי אלה הרעידות המקדימות את התפרצות הגעש:
"רומן? הוא הזמין אותי לארוחת צהרים. לארוחת ערב סירבתי. התלבשתי כמו מפד"לניקית מ"אמונה". מה עוד אני יכולה לעשות? הרי לא מדובר פה בשבטי הבדוויים של סיני. אני מתרועעת עם גברים ואני לא הולכת לפגישה כשאני מכוסה רעלה. גולן! כאן פועל הכלל הידוע מהתלמוד: 'הפוסל במומו הוא פוסל'. הוא כזה לא אני. אני לא מוכנה להתרגז בכלל. מי הוא שיגרום לי להתרגז. הנה אני נרגעת. אני נרגעת מיד. הדון ז'ואן הזה, הנכה מבחינה רגשית הזה, הדגנרט הזה לא יהיה לו הכבוד ולא העונג לעצבן אותי ככה. אבל הוא עבר כל גבול תאמין לי."
"בילי? תשכחי מזה. אני כבר אומר לך שהסעיף הזה לא יעשה הרבה רושם. בואי ניגע בנקודה אחרת. את הפצת לו שם רע? סיפרת משהו על הפיטורין שלך לקולגות שלו? ירדת עליו בפומבי?"
"לחברים קרובים שלי סיפרתי, לא לקולגות. חברים שלא קשורים לענף שלנו. לא דיברתי על מדיניות ועל שום דבר שיכול למכור אותו. עליו אישית? מלבד זה שהוא חתיכת חרה? לא אמרתי שום דבר? ואיזה ריח נודף ממנו אני מוכנה להגדיר לו ישר בפנים?" בילי רתחה.
"לפי המסמך שלהם הוזהרת כמה וכמה פעמים בעניין הוזלת התכשיטים."
"באמת. פעם אחת בועז דיבר איתי על זה, וגם כן לא ברמה של אזהרה. הוא גמגם משהו. אבל לא היה תכליתי, ולא היה שום מוסר השכל מעשי בסוף. בוא נסכם ונאמר שבועז מעולם לא התלונן על זה שנכנס לו עוד כסף לחשבון הבנק."
"למה שתי החנויות האחרות לא הצליחו? בגלל המצב הכלכלי הכללי בארץ, ואילת, אגב, היא אכס-טריטוריה בעניין הזה. לא קראנו נכון את המפה אבל גם זה תקופתי. אם היינו מחזיקים מעמד בתקופה הראשונה זה היה מתחיל ללכת."
"בילי, אני מעלה על הקו את בראל. הוא יעבור איתך על הפרטים כדי לנסח מכתב תשובה. תהיי רגועה ותבטחי בי כפי שאני בוטח בך."
"תודה שאמרת את זה, גולן. הדמיון של בועז ושל עורכת הדין שלו פשוט חולני."
בילי דיברה עם בראל עוד זמן מה. אחר כך הוא ישב לנסח תשובה. הפעם זה לקח רק ארבע שעות. מכתבי התשובה לא האירו את המצב באור חדש. דבר לא התרחש ובילי לא שמעה דבר מפי עורך הדין שלה. יום הגישור התקרב. הוא נקבע ל- 18 בחודש , יום ד', בשעה שתים עשרה אפס אפס. ביום שני התקשר גולן וביקש מבילי להגיע אל משרדו ביום ד' בשעה עשר ושלושים.
ביום ד' הגיעה בילי חיוורת משהו. הוא שאל לשלומה במטרה לברר אם כבר התחילה תופעת הבחילות, או אם היא נרגשת לקראת הפגישה עם בועז.
"תהיי רגועה," גולן קיבל אותה ואחז בידה והוביל אותה אל הכיסא שלה במשרדו. " אין לך מה לדאוג. תזכרי שלושה דברים בקשר לבוקר הזה ואנחנו מסודרים: אחד, דברי הכי חופשי שאת יכולה עם המגשר. שניים, תהיי כנה ורגועה. והדבר השלישי – זאת ההצגה שלך. את המדברת ואת המחליטה. אני שם כדי לייעץ לך בעניינים החוקיים, אני מתרגם את המדיניות שלך." הם סיימו את הקפה, ירדו אל האאודי שלו ונסעו לכיוון מלון הילטון בתל-אביב, ללובי נסתר מעיני רבים, המיועד בעיקר להתוועדויות עסקיות, בקומה ה- 12.
בילי רות' צעדה לקראת פגישת הגישור שמונה עשר יום בדיוק מאז הגיעה לראשונה אל עורך-דין גולן, ופרקה, בעזרת מנופים גדולים, מטען כבד שסחבה איתה מאילת.