גישור בקליפת אגוז (או אבטיח)
פייסי הפסל, טובי הטבח וחייקה החקלאי היו ידידים בלב ובנפש. בעת האחרונה הם החליטו לקשור יחדיו את עתידם העסקי, ולפתוח מסעדה אמנותית – פייסי ינהל, טובי יבשל, וחייקה יספק את המוצרים.
יום אחד בלכתם ברחוב, ראה פייסי הפסל אבטיח גדול ומבטיח מעברו השני של הכביש. הציע חייקה החקלאי – הבה ניקח את האבטיח, מייד רץ טובי הטבח, והביא את האבטיח. אמר פייסי לטובי: תן לי את האבטיח, אני מצאתי אותו, ולכן הוא שלי. מיד נכנס בדבריו חייקה ואמר: לא, האבטיח שלי, אני העלתי את הרעיון לקחת אותו. התרגז טובי על שניהם ואמר: אתם דיברתם, אני עשיתי – לקחתי את האבטיח, ולכן הוא שלי.
ישבו החברים כמה שעות על המדוכה, ואיש לא שינה את דעתו, נהפוך הוא, הסכסוך שהחל באבטיח התרחב לבעיות שונות שהתעוררו במשך שנות ההיכרות הרבות – והחברים נהיו חברים לשעבר. למותר לציין שבמהלך הדיון שהתפתח לויכוח וגלש לריב, גם רעיון המסעדה נמוג. באין מוצא החליטו החברים לשעבר למסור את עניינם לבית המשפט.
פנה כל אחד מהם לעורך דינו וכל אחד מעורכי הדין הסביר את ההליך המשפטי – יש להגיש תביעה, להמתין לכתבי ההגנה, לקיים דיון משפטי. אם התוצאה לא תמצא חן בעיניך ניתן להגיש ערעור, ואם זה לא יתקבל, ניתן אף להגיש בקשת רשות ערעור נוסף……
הבינו החברים לשעבר, שעוד בטרם יסתיים השלב הראשון בתהליך, ירקב האבטיח.
בצר להם, הביאו הצדדים את סכסוכם בפני מפשר. אחרי ששמע בסבלנות רבה את עמדות הצדדים וניסה ככל יכולתו להקטין את העוינות בניהם, הציע להם המפשר לחלק את האבטיח – שליש לכל אחד. הצדדים דחו את ההצעה בשאט נפש. איש מהם לא היה מוכן לוותר על שמץ מהאבטיח, ובוודאי לא על שני שלישים.
במסדרונות המשפט, הם שמעו על טכניקה חדישה לפתרון סכסוכים באמצעות פישור יצירתי, הנקראת "גישור". באין מוצא אחר החליטו הצדדים לפנות למגשר – בחינת טובע נאחז בקש.
כשהגיעו אל המגשר הם היו מוכנים כהלכה – לכל אחד היה מסמך עב כרס, המסביר את השתלשלות הסכסוך, ואת הנימוקים כבדי המשקל, מדוע יש למסור לידיו את האבטיח.
למרבה הפלא, המגשר, הגם שהיה אדם חביב, לא התעניין כלל באותם פרטים ועקרונות צדק מופלאים שהיו מפורטים במסמכים. הוא שמע את מהות הסכסוך ושאל את הצדדים
שאלה אחת: לשם מה אתה זקוק לאבטיח?
איזו מן שאלה זו, מחה חייקה החקלאי, זה ברור לחלוטין – מדובר באבטיח גדול, נאה ומשובח, ואם אקבל אותו אשתמש בזרעיו לצורך גידול אבטיחים במקשתי. מיד נכנס לדבריו פייסי הפסל ואמר: זהו אבטיח גדול ובעל צורה מיוחדת וקליפה עבה – חשבתי לעשות מקליפתו נר דקורטיבי. אבטיח נועד לאכילה, פסק טובי הטבח, ואבטיח זה נראה לי טעים ועסיסי במיוחד.
עוד טרם הספיק המגשר לומר דבר וחצי דבר, הבינו הצדדים כי נמצא הפתרון – החקלאי יקבל את הגלעינים, הפסל את הקליפה והטבח את תכנו של האבטיח. משמצאו הצדדים את הפתרון בעצמם, חדלו להיות צדדים וחזרו להיות חברים, וגם עניין הקמת המסעדה קיבל תנופה מחודשת….
משל זה הינו הדגמה אידיאלית לשיטת הגישור – מציאת פתרון יצירתי המאפשר לכל אחד מהצדדים לסכסוך לקבל את מלוא תאוותו בבחינת "זה נהנה וזה אינו חסר". לא תמיד בשלים תנאי הסכסוך להשגת פתרון כה מושלם, אולם ניתן לומר בבירור כי הגישור מספק פתרונות הממלאים בצורה טובה את מאוויי הצדדים, הרבה מעבר למה שניתן להשיג בדרך של פשרה.