חלוקת רכוש בין בני הזוג הינו אחד הנושאים המורכבים, הרגישים ובעלי ההשלכות הגדולות ביותר על עתידו הכלכלי של כל אחד מהם. בנושא זה, קיים ניגוד אינטרסים מוחלט בין בני הזוג, וכן קיימת עמימות משפטית מסויימת המקשה על חיזוי מושכל של התוצאה. סביר להניח, כי חלוקת רכוש הזוג תהיה אחד מסלעי המחלוקת העיקריים בסכסוך גירושין.
בישראל, נהוגה שיטת חלוקת רכוש בין בני זוג על-פי מועד נישואיהם.
הלכת השיתוף
אם בני הזוג נישאו לפני ה-1.1.1974 (מועד כניסתו לתוקף של חוק יחסי ממון בין בני זוג), מדובר בשיתוף קנייני מיידי. לבן הזוג קמה במהלך הנישואין זכות קניינית בנכס עצמו, ולכן הוא יכול לדרוש את חלקו בכל עת. זכות זו מוגדרת בשם הלכת השיתוף. הלכת השיתוף חלה על כל זכות בעלת שווי כלכלי לרבות נכסים עסקיים. אם אחד מבני הזוג עצמאי ומנהל עסק, העסק הינו רכוש משותף, על כל הזכויות והחובות שבו. כל הרכוש אשר נצבר במהלך הנישואין מתחלק בעת חלוקת רכוש בין בני הזוג בחלקים שווים. כל רכוש אחר, שמקורו לפני הנישואין ורכוש שהתקבל במתנה או בירושה, שייך לבן הזוג אשר הביאו, או קיבל אותו, אלא אם הוסכם אחרת. הגדרת רכוש כוללת, בין היתר, נכסי מקרקעין, מיטלטלין, מניות, קופות גמל, חסכונות, זכויות פנסיוניות, נכסים עסקיים, מוניטין עסקי וכל זכות בעלת ערך כלכלי שנצברה במהלך הנישואין.
הסדר איזון משאבים
אם בני הזוג נישאו לאחר ה-1.1.1974, חל חוק יחסי ממון בין בני זוג, אשר מגדיר הסדר איזון משאבים נדחה. מדובר בשיתוף אובליגטורי דחוי לפיו במקרה של פקיעת נישואין עקב גירושין, או מוות, קמה הזכות של בן הזוג לחלקו ברכוש המשותף.
החל מחודש נובמבר 2008 העביר המחוקק תיקון מספר 4 לחוק יחסי ממון שבמהותו מאפשר לחלק את הרכוש טרם פקיעת הגירושין אם הוגשה בקשה לביצועו של הסדר איזון משאבים והתקיים אחד מהתנאים הבאים:
- חלפה שנה מיום שנפתח אחד מההליכים הבאים:
– הליך המלמד על רצון אחד מהצדדים לפרק את הנישואין לדוגמא: בקשה להתרת נישואין.
– תביעה לחלוקת רכוש בין בני זוג לרבות תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין, תביעה לפסק דין הצהרתי בדבר זכויות בני הזוג, בקשה לשמירת זכויות. - קיים קרע בין בני הזוג או שבני הזוג חיים בנפרד (אף אם תחת קורת גג אחת) במשך תקופה מצטברת של תשעה חודשים.
לבית המשפט או לבית הדין הרבני יש שיקול דעת אף לקצר מועדים אלו, כך למשל במקרים בהם קיימת אלימות בין בני זוג שחומרתם מעידה על קרע ממשי בין בני הזוג. עילת אלימות ניתן להוכיח באמצעות החלטות שיפוטיות כגון סעדים זמניים (צו הגנה, צו הרחקה), צווי מעצר, שחרור בערובה או החלטה על הגשת כתב אישום (ראה מאמר " אלימות בין בני זוג").
.
בית המשפט או בית הדין רשאים רשאי להורות לצד שביקש להקדים את מועד ביצוע איזון המשאבים, להפקיד כתב הסכמה להתרת נישואין.
אם הכל כל כך פשוט, מה מקור המחלוקות הקשות בנושאי חלוקת רכוש?
סלעי המחלוקות העיקריים בנושאי רכוש נובעים מהתנהגות בני הזוג ביחס אל רכוש שנוי במחלוקת, ומעמימות המצב המשפטי. במצב ענייניים זה, כדאי לשים לב, לפחות, לנקודות הבאות:
- הנכסים המתחלקים בין בני הזוג
בין בני זוג קיימים ויכוחים מהם הנכסים אשר יש לחלק במסגרת חלוקת רכוש בעת גירושין. התשובה לכך הינה, בדרך כלל, שכל זכות שיש לה שווי כלכלי, ונצברה במהלך הנישואין תחולק בין בני הזוג בחלקים שווים. - ניסיונות של בני זוג להברחת נכסים
קיימים מקרים רבים, בהם אחד מבני הזוג אינו מעורה כלל במצב הפיננסי. מצב זה פותח פתח ל”תרגילים” של בן הזוג השני כגון החזקת חשבון סודי, ריקון החשבון המשותף בלא ידיעת בן הזוג, הברחת נכסים וכספים לחו”ל, המצאת חובות פיקטיביים וכיו”ב. (ראה מאמר "התמודדות עם העלמת הכנסות בגירושין"). - הבעלות על הרכוש שהביא אחד מבני הזוג בטרם הנישואין
בעבר, הייתה לבן הזוג שהביא רכוש לנישואין בעלות מלאה ברכוש זה. בשנים האחרונות, מסתמן כרסום בכלל זה. בתחילה, הכרסום נגע לשאלת ההשבחה של אותו נכס. למשל, בן הזוג אשר בבעלותו דירה מלפני הנישואים שיפץ אותה בכספים משותפים, או שהמשכנתא בגין אותה דירה שולמה מכספים משותפים. במקרים אלו, נוטים בתי המשפט לסבור שיש לפצות את בן הזוג בכל הכספים שתרם להשבחת או מימון הנכס, ולחילופין, במקרים בהם ההשתתפות מהותית, נוטים בתי המשפט לקבוע שמדובר בנכס משותף. לאחרונה חל כרסום נוסף בכלל זה המתבטא בהחלת חזקת שיתוף גם במקרה בו מדובר בקניינו של אחד מבני הזוג בטרם הנישואין. כאשר בית המשפט לומד מההתרחשויות על כוונה לשיתוף, גם נכסים שלא הושגו כתוצאה ממאמץ משותף, הופכים למשותפים עקב כוונת בני הזוג לראות אותם כמשותפים. הכלל הוא שנכס שנרכש כתוצאה ממאמץ משותף יש חזקה בדין שיש בו שיתוף. לעומת זאת, נכס שלא הושג ממאמץ משותף, צריך להביא ראיות שכוונת הצדדים הייתה לראותו כנכס משותף. דרישות ההוכחה לכוונה האמורה הפכו, לאחרונה, קלות יחסית.רונן היה בעלים של דירת מגורים מפוארת בטרם נישואיו, דירה אשר קיבל במסגרת גירושיו הראשונים. לאחר שנישא בשנית לחגית, הם עברו להתגורר בדירתו. שנתיים לאחר מכן, התלוננה חגית בפני רונן על כך שהיא מרגישה “אורחת” בביתה, והדגישה כי אין היא מוכנה להמשך המצב הקיים. רונן אשר היה עדיין שיכור, ולא מיין אלא מאהבה, רשם את חגית כבעלים של 50% מדירתו, למרות שחגית לא השקיעה ולו אגורה אחת ברכישת הנכס. לאחר כחמש שנים, משהתפקח רונן מאהבתו, מצא שבבעלותו מחצית הדירה בלבד. רישום הדירה על שמה, היה בו בכדי להעיד על כוונתו להחיל על הדירה את חזקת שיתוף. לעומתו, יוסף, הגרוש בשלישית, למד את הלקח. משקיבל את ירושת הוריו טרח להפקידה בחשבון נפרד על שמו בלבד, ולהחתים את אישתו על מסמך לפיו, אין לה כל טענה ברכוש זה. כיום, הוא גרוש ברביעית, וחי היטב מכספי הירושה עם המועמדת להיות אישתו החמישית לנצח… יש לציין, כי קיומו של הסכם ממון בין בני הזוג יכול בהחלט להגן על רכוש של אחד מבני הזוג בטרם הנישואין, אולם, מרבית הזוגות אינם חותמים על הסכמים כאמור, ושיקוליהם עמם. - טעות בהבנת המצב המשפטי
במקרים רבים, מתקשה בן הזוג הנושא במרבית פרנסת הבית להבין מדוע זכאי בן הזוג השני למחצית הרכוש. דוגמא קיצונית לכך הנה, מקרה בו אחד מבני הזוג משתכר 100,000 ש”ח בחודש, והשני אינו עובד כלל. למרות זאת, בן הזוג השני יהיה זכאי למחצית מכל רכוש שנצבר במהלך הנישואין מכוח חזקת השיתוף והמאמץ המשותף. הרעיון העומד מאחורי זה הנו, כי מאמץ האישה בגידול ילדים, או בעידוד הבעל, שקול למאמץ הבעל בעבודתו, תהא אשר תהא רמת השתכרותו, וכמובן להפך אם האישה היא המפרנסת העיקרית.
תוקף רישום הרכוש על שם אחד מבני הזוג
רישום הבעלות אינו משקף בהכרח את הבעלות האמיתית. המגמה הינה שוויון זכויות בין בני הזוג. על כן, אין בעובדה שכל הרכוש רשום על שם אחד מבני הזוג בכדי לשלול את בעלות בן הזוג השני במחצית מאותו רכוש. יחד עם זאת, בן הזוג שהרכוש לא רשום על שמו חייב לנהוג בזהירות רבה, ולבקש סעדים זמניים בדמות עיקולים או צווי מניעה, שכן היכולת של בן הזוג הרשום כבעלים למכור את הרכוש בלא ידיעת בן הזוג שאינו רשום כבעלים, גדולה בהרבה לעומת מקרים בהם הרכוש רשום על שם שני בני הזוג.
נשיאה בחובות מכוח חזקת השיתוף
חובות שנבעו ממהלך החיים המשותפים, או מרכישת נכס משותף וקשורים לנכס המשותף, הם משותפים. כשם שבן הזוג מתחלק בזכויות, כך מתחלק הוא גם בחובות. אם אחד מבני הזוג חייב סכום מסוים לצד שלישי, הרי שבני הזוג נושאים בחוב זה בחלקים שווים במערכת היחסים הפנימית שביניהם, מבלי שהדבר יקנה לצד השלישי זכות תביעה כנגד בן הזוג השני. למשל, אם הבעל נטל הלוואה מבנק, הוא יוכל לתבוע מהאישה, בתנאים מסוימים, את מחצית ההלוואה. הבנק לא יוכל לתבוע את האישה, שכן חזקת השיתוף חלה רק במישור הפנימי בין בני הזוג, ולא נועדה להקנות זכות לנושה חיצוני. קיימים מקרים בהם בית המשפט מסרב לראות בחוב חוב משותף מהטעם שנוצר לאחר הפירוד בין בני הזוג, או כיון שיש ספק בדבר אמיתות החוב, או מהטעם שבן הזוג לא היה צד ליצירת החוב.
במסגרת הליכי הגירושין בין סמדר ודורון ביקש דורון לחייב את סמדר במחצית חוב, בגובה מיליוני שקלים, למס הכנסה בשל העלמת מס. משהוכיחה סמדר שלא היה לה חלק בהעלמות והללו בוצעו על ידי דורון, ולתועלתו האישית בלבד, סרב בית המשפט לראות בחוב חוב משותף, וחייב את דורון להשיב את החוב מחלקו ברכוש המשותף.
זכאות בן הזוג למחצית מנכסי הפרישה של בן זוגו
נכסי פרישה כוללים בתוכם קופות גמל, קרנות פנסיה, ביטוחי מנהלים וכיו”ב. חזקת השיתוף חלה גם על נכסים אלה, אולם רק לגבי התקופה בה בני הזוג ניהלו חיי שיתוף. למשל, אתי צברה זכויות בביטוח מנהלים במשך 25 שנה. 10 שנים מתוכן הייתה נשואה לחיים. חיים יהיה זכאי למחצית הזכויות אשר נצברו במהלך 10 השנים האלה בלבד.
נכסים שלא ממאמץ משותף
ככלל, המדובר בשני סוגים של נכסים:
- נכסים שהיו בבעלות בן הזוג בטרם הנישואין.
- נכסים שנתקבלו במתנה או בירושה במהלך הנישואין, ולא הייתה כוונה לשתף בהם את בן הזוג.
גם נכסים שלא ממאמץ משותף עלולים להפוך למשותפים, עקב כוונת בני הזוג לראותם כמשותפים. בנכס שלא ממאמץ משותף, צריך להביא ראיות שזו אכן הייתה כוונת הצדדים. אולם, דרישות ההוכחה לכוונה, כאמור, קלות יחסית ומצב ענייניים זה מוביל לחוסר בהירות בדבר אופן חלוקת נכסים.
דירת המגורים של בני הזוג
בנוגע לדירת המגורים קיימים שני פתרונות הנהוגים בין בני זוג:
- מכירת הדירה, החזרת המשכנתא, ואז חלוקת הכסף הנותר
- רכישה על ידי אחד מבני הזוג – אחד מבני הזוג רוכש את חלקו של בן זוגו באמצעות חלקו בנכסים משותפים אחרים, או באמצעות נטילת משכנתא נוספת תוך העברת המשכנתא הקיימת על שמו. במקרה כזה חשוב לוודא כי הבנק שיחרר את בן הזוג ואת הערבים מטעמו מכל התחייבות בגין המשכנתא.
בשל מרכזיותו של הנושא בחיי המשפחה נבחן כל מקרה לגופו, בהתאם ליכולתם הכלכלית של בני הזוג, במיוחד לאור העובדה שבנוגע לדירת המגורים, מקנה חוק המקרקעין לבית המשפט סמכות להורות על עיכוב במכירת הדירה, כל עוד לא הוכח שלילדי בני הזוג, או לאישה יש הסדר מגורים חלופי, ההולם את צורכיהם.
מה לגבי רכוש שלא ידוע לכם על קיומו?
בטרם חלוקת הנכסים, עליכם להיות בטוחים כי לא קיימים נכסים נוספים אשר אינכם מודעים לקיומם, או נכסים ידועים שהוברחו על ידי בן הזוג. אם אינכם בטוחים, כדאי שתבדקו את מצב העניינים לאשורו לפני נקיטת צעדים מעשיים בעניין, או בטרם חתימה על הסכם גירושין. זכרו, הרכוש היחיד המתחלק הוא הרכוש שאתם יודעים על קיומו. פתרון נוסף למניעת הברחת נכסים הינו דרישה כי בן הזוג יפרט בתצהיר את כל הרכוש שבידו, וכי התצהיר יהיה חלק מהסכם הגירושין. תנאי זה יקנה לכם את הזכות לתבוע מחצית מכל רכוש שיתגלה בעתיד, ואינו מצוין בתצהיר. בהעדר תצהיר מסוג זה, ספק אם תוכלו לתבוע בעתיד רכוש נוסף בעת שיתגלה לכם קיומו.
לסיכום, בהליכי גירושין, צפות בעיות קשות ומורכבות בכל בקשור לרכוש בני הזוג. מטעם זה יש צורך בסדרת מיומנויות נוספות למיומנות המשפטית, בתחומים רבים, כגון מנהל עסקים, טכנולוגיה, ראיית חשבון, כלכלה ועוד. אם חשוב לכם לקבל את המגיע לכם, או יותר, בהליכי גירושין, כדאי שתתייעצו עם עורכי דין המתמחים בגירושין.
לקריאה נוספת
זכויות הסמויות מן העין
אלימות כלכלית או תחכום בהליכי גירושים?
כיצד לקבל בגירושין יותר ממחצית הרכוש?